יש משהו בתקופה הזאת לפני יום ההולדת שפשוט גורם לי לחשוב על כל כך הרבה דברים
אולי זאת השנה שעברה עליי, אולי זה השינויים.. בסביבה שלי ובעיקר בי..
אבל זאת לגמרי שנה של רכבת הרים מטורפת.. ואם לומר את האמת? השנה הכי טובה Ever
זה קטע! כי כל השנה הזאת חוויתי כל כך הרבה דברים שחשבתי שאין סיכוי שיהיו לי את הכוחות לעבור אותם .. לפחות לא כמקשה אחת
אבל הנה אני פה, שורדת (לביאה😂) וכמובן כמו תמיד חופרת את עצמי עד מוות ... אבל היי , זה כל הכיף
אז מה הנושא הפעם ? בואו אספר לכם...
מגיל קטן לימדו אותנו להקשיב למבוגרים מאיתנו. ובצדק. יש להם ניסיון, הם עשו טעויות, יש להם מה ללמד.
אבל בדרך שכחו ללמד אותנו עוד משהו.
להקשיב לעצמנו.
אז גדלנו להיות מבוגרים שעושים בדיוק את אותו הדבר.
אנחנו כבר לא ילדים שמקשיבים להורים. היום אנחנו מקשיבים לחברה. ל"מה מקובל". ל"מה אמור להיות". ואפילו בלי לשים לב, אנחנו ממשיכים להעביר את אותם הכללים הלאה.
וכך נוצר דור שיודע בדיוק איך "אמורים" לחיות. איך זוגיות אמורה להיראות. איזו עבודה נחשבת להצלחה. מתי צריך להתחתן. מתי להביא ילדים. מה נכון. ומה יגידו.
אבל כמה מאיתנו באמת עצרו לשאול שאלה אחת פשוטה:
"אני באמת רוצה את זה, או שפשוט התרגלתי לחשוב שאני אמור לרצות את זה?"
(ההבדל הקטן קטן)
אולי בגלל זה כל כך קשה לנו לקבל שינוי. לא רק אצל אחרים, אלא גם אצל עצמנו. כי מהרגע שהחלטנו איך החיים "אמורים" להיראות, קשה לנו לתת מקום לגרסה החדשה שנולדת בדרך.
אנחנו לא באמת מפחדים שאנשים ישתנו. אנחנו מפחדים שהם ישתנו בדרך שלא תואמת את הסיפור שכבר כתבנו עבורם.
אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים איפה הם אמורים להיות, מה הם אמורים לרצות ואיך הם אמורים להרגיש בשלב הזה של החיים.
שוכחים שבני אדם לא מתפתחים לפי לוח זמנים.. לפי מסלול קבוע מראש ..
הם נשברים. מתרפאים. טועים. לומדים. משנים כיוון. מוותרים על חלומות. מגשימים חדשים.
וכשאין מקום להשתנות, גם אין מקום לדבר
ומי שמקשיב, לפעמים כבר משוכנע שהוא יודע את התשובה.
אולי בגלל זה כל כך הרבה זוגות לא מפסיקים לאהוב..הם פשוט מפסיקים להכיר מחדש את האדם שמולם
פעם נתקלתי בסרטון שלא הפסקתי לחשוב עליו.. שאלו גבר שהיה נשוי עשרות שנים איך זה לחיות עם אותה אישה כל כך הרבה זמן. הוא חייך ואמר: "מי אמר שזאת אותה אישה?"
ואז הוא הסביר.
בגיל עשרים הכרתי אישה אחת. בגיל שלושים היא כבר הייתה אישה אחרת. בגיל ארבעים היא שוב השתנתה. בגיל חמישים היא כבר חשבה אחרת, חלמה אחרת והסתכלה על החיים אחרת.
הגוף אולי נשאר אותו גוף. השם נשאר אותו שם.
אבל האדם שמולי השתנה שוב ושוב.
הוא אמר שבמשך כל השנים האלה הוא לא חי עם אותה אישה, אלא זכה להכיר ולהתאהב שוב ושוב בגרסאות חדשות שלה.
יש נטייה לחשוב שאם כבר הכרנו מישהו לעומק, סיימנו להכיר אותו. שאנחנו כבר יודעים מה הוא אוהב, מה מפחיד אותו, מה מדליק אותו, איך הוא חושב, לאן הוא שייך..
אולי זה כל הסוד. לא לצפות שמישהו יישאר מי שהיה, אלא להיות מספיק סקרן כדי להכיר את מי שהוא הופך להיות. כי בסופו של דבר, אף אחד לא נשאר אותו אדם. ואם יש לנו מזל, אנחנו זוכים להתאהב, מחדש, בכל גרסה שלו. 🖤