נכבשת.
את יודעת את זה וגם הוא.
שניכם יודעים שהוא כבש אותך נפשית, רגשית ופיזית.
נתת לו אותך בלי מאמץ - כי בדס"מ.
נתת לו את כולך - כי בדס"מ.
עשית כל מה שביקש - כי בדס"מ.
נחשפת, התפשטת מעצמך בשבילו - כי בדס"מ.
בעולם הונילי זה לא היה קורה לך. היית נזהרת, נשמרת, אסופה, מידתית. היית מחזיקה פאסון, שומרת על הגבולות, שומרת על הלב שלך ועל הכוס שלך. שם מצופה ממך להחזיק, לפחות עד שתרגישי בטוחה, בעולם הבדסמי מצופה ממך לשחרר. התמסרות זה שם המשחק.
שם את ילדה טובה שלא מזדיינת בדייט ראשון, שומרת על הלב שלך עושה מה שלימדו אותך. פה את זונה שמזדיינת עם הלב ושוברת את כל המוסכמות שגדלת עליהן.
בעולם הונילי היית נלחמת ברצון להתמסר אליו, היית משחקת את משחק הכיבוש כי את יודעת שברגע שנכבשת את בירידה. לא היית משחררת לפני שהיית מרגישה שהוא שלך.
את תמיד נכבשת לפניו.
כנראה זה אינהרנטי בתפקיד שלך ביחסי הכוחות. את מוסרת את עצמך והוא לוקח. בלי להתאמץ, בלי שיצטרך לדרוש כי את השליטה בך את בוחרת לתת, את בוחרת לוותר עליה.
אז את נכבשת לפניו. נכבשת עוד לפני שהכרתם.
את כבושה מעצם היותך.
צריך למכור אותך בתוך צנצנת: נשלטת כבושה.
ופתאום את מזהה את זה.
את החרא שאת מכירה מהיחסים בעולם הונילי, את מה שחשבת שיהיה אחרת בעולם הבדס"מ.
שנכבשת ועכשיו את בירידה.
לפעמים זה מיידי, לפעמים זה לוקח זמן, תלוי כמה גבוה סף הריגוש - אבל זה קורה. ואת מרגישה מרומה, שעבדו עליך כשציפו ממך להתמסר. כולם רוצים אותך טוטאלית, מפנטזים עליך כזאת אבל כשהטוטאליות מכה להם בפנים הם בסופו של דבר בני אדם.
ואת בסופו של דבר אישה שרוצה שיאהבו אותה ושירצו אותה עד בלי די. רוצה להיכבש ולהמשיך להיות רצויה כמו לפני שהשיגו אותך.
הכיבוש הוא התחלת הסוף.
הסוף מגיע לפני ההתחלה.
הכאב הזה הוא בלתי נמנע.
