כשזה בא בהפתעה זה הכי מטלטל.
הכי מענג.
"תכאיב לי יותר", ביקשתי ממנו.
לא אוהבת שחסים עליי. תתחיל חזק ואז תגביר. סמוך עליי שאדע לעצור רגע לפני שיהיה מאוחר מידי.
לא ידעתי אם יש בו את זה בכלל.
משהו בו הרגיש לי עדין מידי, שהידיים לא מחוברות למוח מטורף שידע לסובב אותי בהינף יד.
הוא יודע מה הוא עושה. הוא טוב עם הידיים, מעולה עם הלשון, מדהים עם הפה, אבל את הכוח המתפרץ שייקח ממני את האוויר טרם הרגשתי.
בתוך שיחת חולין רגילה, אחרי שהוא קרצף אותי במקלחת כמו שהוא מקרצף את הרכב שלו, בתום זיון ממוקד על הספה בסלון, כשאני עומדת מולו עירומה, לא דרוכה ומפורקת מנשקי הוא מסמן לי עם האצבע "בואי שנייה".
צייתנית לבקשת האדון שלי התקרבתי בתמימות, בטוחה שהוא רוצה לנקות ממני משהו. מגישה לו את הפנים שלי בביטחון כמו שאני מגישה לו כל איבר מגופי, פשוט כי אני שלו שיעשה בי מה שחפצה נפשו.
במאית השנייה המבט שלו הרצין ויד בטוחה, חזקה ומדויקת הונפה באוויר ונחתה באופן מושלם על הפנים שלי בסטירה מפוארת ששמורה לטובים ביותר. לטובות ביותר.
המטורף סובב אותי בהינף יד. הוטחתי לקיר בבת אחת, מכופפת, מרגישה שהרגליים שלי מתקשות לשאת אותי. תחושת חום התפזרה בגופי בתוך שנייה כאילו הזריקו אליי מים חמים ישירות לוריד. עונג. עונג שטף אותי, ככה הוא מרגיש. לזה חיכיתי כל חיי, בשביל רגעים כאלה אני פה.
כך יעשה לאישה לשפחה.
פרץ של צחוק שטף את שנינו - אני מההלם ממנו והוא מההלם שלי.
אלוהים כמה שזה היה מדויק. מפואר. מחרמן.
מחוץ לקונטקסט, ברצינות תהומית, בעצמה לא מתפשרת: תעוררי ילדה. לא באנו לשחק.
תודה.
תן לי עוד מזה, בבקשה.
