הוא העניק לי את המילים שלו. המופלאות.
שמגלמות את כל מה שאי פעם רציתי.
הוא גורם לי לגלות הנאה בביוב של הרגש שלי.
להתענג מהתחתיות של הנפש השרוטה שלי.
"שפחה טובה שלי. חושב עלייך. כמה את חכמה במובן העמוק והמורכב של המילה. כמה הגוף שלך חכם. ועם זאת פשוט.
אני אוהב את היכולת שלך לגעת בפשטות למרות החפירות האינסופיות שלך. הפשטות הזו שקיימת ברגע מסויים, שהכל עובר רדוקציה לסטירה על הפנים, לזין שחודר, ליד שלופתת את התחת ומפסקת אותו. הגוף הזה שלך, שהוא תוצר של מאות שנים שנים של עבודה בשדה בערבות פולין או צפון אפריקה או רוסיה. הירכיים העבות והיציבות האלה שאפשר לסמוך עליהן שיספגו את הכאב ואת התסכול. הגוף הזה שנושא עליו בגאון צלקות יפייפיות שמדגישות עד כמה החיים שלנו פריכים, זמניים וחלקיים, ועם זאת עד כמה היצירה וההתחדשות אף פעם לא פוסקות לייצר דברים חדשים. הגוף שלך והאישיות שלך שיכולות לשאת אותי ואת הצרכים שלי, והמגבלות שלי. לומד דרכך. דרך הטמטום שלך. הפראות שלך, והחוכמה שלך. דרך הנשיות המופרעת שלך.
זהו. עופי לי מהעיניים עכשיו. אל תעני אפילו. לא מעניין אותי מה יש לך להגיד על זה או בכלל היום. תעני לי בנקודה שקראת. ואל תכתבי לי היום. אוהב אותך."
אוהבת אותך גבר שלי.
