שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים, בעיקר.

אולי גם כמה משפטים.
לפני 17 שנים. 19 במאי 2007 בשעה 17:46

אני יודעת מה אני רוצה.
אני יודעת מה אני צריכה
(או נדמה לי שאני צריכה).
אני יודעת שאין שום סיכוי שאקבל את זה, כי --
(.)

אז חשבתי שזה בגלל שאני מפחדת. זה נכון, במידה.
ואז הבנתי שזה בגלל שהשתניתי.
ואז,
בהתחלה,
חשבתי, שזה לטובה. שהשינוי היה לטובה.
ועכשיו - לא בטוח. ואולי, לא השתניתי, אלא אני רק מפחדת?

נמאס. הוי, כמה נמאס.

לפני 17 שנים. 18 במאי 2007 בשעה 23:13

אני רוצה שהוא יתאהב בי.
סתם ככה. כדי שאדע שזה עוד אפשרי בכלל.

הוא לא מישהו מוחשי. לא באמת.

לפני 17 שנים. 18 במאי 2007 בשעה 18:33

חזרתי אליה.
אם עבר כל כך "מעט" זמן, ואני כבר מרגישה "יותר טוב",
האם זה מפחית מערכו של מה שהיה?

לא לי פתרונים.
תחזיקו לי אצבעות.

לפני 17 שנים. 4 במאי 2007 בשעה 23:17

ממש לא בא לי לדבר על זה.
בכלל.
יש כאב טוב, אני מניחה.
יש גם כאב שהוא הכי רע בעולם.

לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 21:11

מגרד לי,
אני לא יודעת איפה,
ואין לי ציפורניים.

מטאפורית.

לפני 17 שנים. 28 באפריל 2007 בשעה 20:14

את אתרי הפורנו הרגילים מיציתי בערך בגיל 14. פורנו זה לא מעניין.
בהיותי מחוברת הנה דרך המחשב בבית ההורים, אני מקלידה את הכתובת של האתר בכל פעם מחדש, וכל פעם נתקלת במסך הכניסה (גיל 18 וכו'); בכל פעם נזכרת מחדש איך בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר, בלילה של שעמום, שמחתי שאני כבר בת 18 ויכולה ללחוץ "כן" בלב שלם ובלי לשקר.
כאילו שמישהו היה יודע.

לפני 17 שנים. 28 באפריל 2007 בשעה 13:47

כרגע אני לא מרגישה שייכת לשום מקום.

לפני 17 שנים. 24 באפריל 2007 בשעה 17:23

לא, לא אותו. כבר לא אותו.
את מה שהיה קודם.

לפני 17 שנים. 23 באפריל 2007 בשעה 19:38

(שברים של - )

*
חזרתי,
אולי כי חשבתי,
שכאן יש תרופות, תרופה, מרפא, רפואה,
אולי מתוך הרגל,
אולי סתם.
ימים יגידו.


**
אולי, אולי אתם זוכרים אותי?
תהיתם, אולי,
לאן נעלמתי ומה עלה בגורלי?
התגעגעתם אלי? אפילו קצת, מעט,
כמחשבה חולפת על שגעון לא-חולף?
אולי.


***
[אבל לא נראה לי].


****
[מעניין מי ישים לב שפרסמתי משהו שוב.]


*****
חזרתי,
מינוס שורה קריטית בפרופיל,
מינוס חיוך,
מינוס שמחה,
מינוס לב שנשאר במרחק מאתיים קילומטרים ממני,
ובלי מילים לתאר את גודל האובדן.


******
אני יודעת,
אני יודעת שמחר בבוקר יהיה בסדר, ואם לא אז ביום שאחרי. הבלוג הזה, שסופר את הימים בין פרסום לפרסום יספור את הימים שבין הפרסום העצוב הזה לפרסום השמח הבא, כמו שעשה בתחתית העמוד הזה, שעכשיו בטח תעבור לארכיון.
אבל כרגע -
()


*******
קראתי קצת אחורה, דברים שפרסמתי לפני כל כך הרבה - וכל כך מעט - זמן, ולא האמנתי; לא האמנתי שפעם זה היה. שפעם זה היה טוב כל כך.
פחות מעשרים-וארבע שעות "אחרי".
אני פשוט אף פעם לא לומדת.


********
אני מפחדת ללכת לישון.

לפני 17 שנים. 29 בדצמבר 2006 בשעה 10:25

אין יותר בדס"מ מטירונות. בעצם, יש. אבל לא נורא.
ועל שלושת הבקבוקונים שלי, שמכילים סבון, שמפו, וקרם לשיער, כתוב שס"ק.