מילים, בעיקר.

פעם בכמה זמן אני נהיית חולה.
פעם בכמה זמן קופץ לי לראש שיר שלא שמעתי די הרבה זמן, ומחזיר אותי אחורה -- לפעמים לתקופות טובות, לפעמים לתקופות רעות. לפעמים לתחושה, חמימה או קרירה, שכבר הספקתי לשכוח.
פעם בכמה זמן יש לי שיחה עם מישהו, שיחה שגורמת לי לרצות למסגר אותה. או לקעקע אותה על המצח.
פעם בכמה זמן קורה משהו שגורם לי לתחושת כבדות בבית-החזה. למשך כל היום.
פעם בכמה זמן קורה משהו קטן שגורם לי לחייך יום שלם.
פעם בכמה זמן אני עושה משהו שלא עשיתי המון זמן, ומרגישה טוב עם עצמי.
פעם בכמה זמן מישהו כותב לי או אומר לי איזשהו משפט שמקפיץ לי את כל הפיוזים ועושה לי קצר במוח. זה לאו דווקא רע.
פעם בכמה זמן אני עושה משהו שאני באמת יכולה להיות גאה בו.
פעם בכמה זמן אני מתחבאת כל כך עמוק שאני לא מצליחה למצוא את עצמי.
פעם בכמה זמן אני עומדת כל כך חשופה בפני מישהו, שאני מרגישה צורך לכסות את עצמי בכפות ידי.
פעם בכמה זמן, אני מתאכזבת.
פעם בכמה זמן, אני מגלה יופי.
פעם בכמה זמן, אני נהנית.
פעם בכמה זמן, אני מגיעה למצב שבו הדבר היחיד שמונע ממני להמשיך ולבהות בקיר הוא השעמום.
פעם בכמה זמן, אני מוצאת את עצמי מושקעת כל כך במשהו, עד שאני לא מסוגלת להתנתק ממנו.

פעם בכמה זמן מגיע יום כזה, שבו כל הדברים האלה קורים ביחד.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חשבתי שנעלמו לי המילים, שההפסקה תהיה ארוכה בהרבה. נו, זה רק מוכיח שאני לא אמורה לכתוב.
לסלוח לעצמי;
זה הרבה יותר קשה מאשר לסלוח לאחרים - עניין לא קל כשלעצמו. בסופו של דבר כל דבר שגורם לי סבל, כל סבל שגרם לי אדם אחר, מקורו בי. בשגיאות שלי, במחדלים שלי. במילה אחת -- מחוות יד אחת -- פעם אחת שלא עניתי לטלפון -- פעם אחת יותר מדי שהתקשרתי ---
משק כנפי הפרפר בסין.