שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים, בעיקר.

אולי גם כמה משפטים.
לפני 18 שנים. 17 בפברואר 2006 בשעה 19:28

כל כך הרבה פצעים שעוד לא החלימו; אין אפילו חלקה אחת פנויה שאפשר לפצוע.
לא מכות, לא הצלפות, לא השפלות.
(יש לי את זה מספיק)
יד, חיבוק, שפתיים על עור. שהפצעים יפסיקו לדמם
(ממגע ידו)

..אין.

Succubus​(אחרת) - לפעמים נדמה שבלוגים משמשים כזכוכית מגדלת, שעוזרת להעצים דברים שאולי היה אפשר להשאיר קטנים יותר אילולא היית מנסחת אותם שוב ושוב במילים.
לפעמים נדמה שאם לא היינו מדברים כל כך הרבה על הדברים האלה, הם היו שומרים על גודל נסבל יותר.
אולי זה רק דמיון, לא יודעת.
לפני 18 שנים
Nikia - דווקא יש בזה משהו.
מצד שני - כבר סיכמנו שכתיבה מסדרת את הראש, ומצד שלישי, זה אמנם לחפור בפצעים, אבל במחט מחוטאת. זה גם מנקה.

באמת שלרוב, אם אני לא חוזרת וקוראת אחרי כמה ימים, אין לי מושג מה תוכן הבלוג שלי. אחרי שהמילים נכתבו, הן יוצאות ממני ואני יכולה "להמשיך הלאה". בדרך כלל.

חוצמזה, אפשר להגיד הרבה לטובת ההדחקה, אבל אני מעדיפה שלא לעשות את זה.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י