מילים, בעיקר.

אני שונאת את הימים האלה ששום רוח לא נכנסת לחדר שלי - אני יכולה לשבת שעות ולא להרגיש תנועה אחת באוויר.

העשן מהסיגריות עולה בשני זרמים, אחד כחול ואחד אפור, חם, מלוכלך. בטח גם הריאות שלי נראות ככה, וכל כך לא אכפת לי שזה מוציא אותי מדעתי. משתעלת. כל. הזמן.

מפזרת את ימי לרוח אבל אפילו הרוח לא אוספת את השאריות המדממות האלה.

בקרוב יהיה לי רשיון נהיגה אבל אין לי לאן לנסוע. או את מי לבקר.
גם את עצמי אני כבר לא מכירה, הפסקתי לדבר.

נעלמו לי המילים ואני לא מצליחה למצוא אותן בכלל - או שאני לא חושבת כלום או שיש לי כל כך הרבה מחשבות שאני לא מצליחה לסדר אותן אפילו ברבע שורה.

יש לי סחרחורת תמידית בימים האחרונים. זה די מקשה עלי לזוז. הכל בגלל משחקים בכדורים קטנים ומתוקים שלא צריך בכלל מים כדי לבלוע. אולי אם אסדר את זה הכל ייפסק וייעלם ויהיה לי קצת שקט בראש. נורא מתחשק לי לברוח מהבית,
אבל אין לי לאן.