לפני 18 שנים. 23 במרץ 2006 בשעה 7:33
שבור, מעוך, רמוס, שרוף, מאפיר, משחיר, מתרסק, נמרח, נמתח, מסתחרר, מתפורר, פיסות נסחפות מהאדמה הקרה ברוח הקרה עוד יותר.
ומתוך כל ההריסות והחורבות אני מרימה את הראש כמו ניצן חדש של פרח. ירוק בהיר וחי ונוצץ באור השמש.
אני?
אני בסדר, אני. תמיד נופלת על הרגליים. תמיד צומחת בחזרה, ועוד.
מכל ערימת חרא שנופלת מהשמיים אפשר להפיק גם דשן, ולצמוח גבוה יותר וחזק יותר.
וזה מה שיהיה.
(זו לא החלטה שצריך לממש או ציפייה שמקווים שתתגשם.
זה ההווה.)