לפני 18 שנים. 9 ביוני 2006 בשעה 20:09
הרגשתי כאילו מזמן לא נגעו בי. באמת נגעו בי. מגע שדרכו שאפשר ממש להרגיש שהוא לא רוצה להיות בשום מקום אחר, עם אף אחד אחרת. ולא משנה איפה נחה היד, זה רגע שנמשך לנצח. נגיעה שמערבלת את הקרביים וגורמת לעיניים להבריק ולשפתיים להפתח ולנשימה להעצר. רגע שבו יש רק שניים, בכל היקום הרחב הזה, ואין אף אחד שיכול להפריע.
ואז עצרתי לרגע,
וגיליתי,
שזה ממש לא בכאילו.
ואילו הייתי מנסה, הייתי יכולה לומר בדיוק כמה זמן עבר. אבל זה משהו שעדיף שלא לעשות.
