לפני 18 שנים. 14 ביוני 2006 בשעה 21:35
(אולי. בסופו של דבר.)
כשאהבה גוססת זה כואב בכל הגוף.
כשהיא תמות לגמרי, הגוף יהיה רדום.
ויום אחד הוא יתעורר מחדש.
וזה יעבור, ומחר יום חדש, אבל זה לא מפחית מעוצמת הכאב של עכשיו.
מילים, בעיקר.
אולי גם כמה משפטים.
זארטוס
-
בשביל זה אלוהים ברא אלכהל, לא כן?
וברצינות עכשיו,
הכאב הוא אמיתי עכשיו, דגש חזק, ועכשיו לא משנה אם מחר הוא ידעך במעט, ככה זה עם רגש, אין פה שיקולים וחישובים.
אקרא את הבלוג שלך מחר...
וברצינות עכשיו,
הכאב הוא אמיתי עכשיו, דגש חזק, ועכשיו לא משנה אם מחר הוא ידעך במעט, ככה זה עם רגש, אין פה שיקולים וחישובים.
אקרא את הבלוג שלך מחר...
לפני 18 שנים
בשלול
-
כאב תמיד נשאר.
זה לא משנה כמה זמן עובר הוא תמיד שם, אבל ככל שהזמן עובר, הוא מופיע לעיתים יותר רחוקות הוא כואב אותו דבר אבל מגיע פחות.
"כואב אבל פחות"
זה לא משנה כמה זמן עובר הוא תמיד שם, אבל ככל שהזמן עובר, הוא מופיע לעיתים יותר רחוקות הוא כואב אותו דבר אבל מגיע פחות.
"כואב אבל פחות"
לפני 18 שנים
Uranus
-
כמו ה"שבעה" ביהדות.
צריך להתאבל על האהבה שמתה, צריך לכאוב וצריך לבכות ולצרוח ולהוציא את זה בלי לדכא או לחסום את זה.
ואז לקום ולהמשיך...
ותמיד לשמור את מה שחלף כזכרון מתוק.
צריך להתאבל על האהבה שמתה, צריך לכאוב וצריך לבכות ולצרוח ולהוציא את זה בלי לדכא או לחסום את זה.
ואז לקום ולהמשיך...
ותמיד לשמור את מה שחלף כזכרון מתוק.
לפני 18 שנים