אחת בלילה.

הבוקר התחיל מוזר.

אבל משהו מתחיל להרגיע אותי.

אני מוצאת פתאום סדר בחיי.

מידי פעם יש לי הארות.

מידי יש לי נפילות.

ואני לומדת לקבל את זה.

יהיה בסדר, אני בטוחה.

נכנסתי לפרופיל שלו באינסטגרם.

הוא חסם אותי אומנם אבל יש לי עוד פרופיל.

מטומטמת שעשיתי את זה בכלל.

הוא החליף תמונת פרופיל לתמונה מוזרה.

והעלה סטורי שהזמין אוכל מה שלא אופייני לו.

אני לא מבינה למה אני מרגישה מוזר.

הרי טוב לי בלעדיו.
ואני לחלוטין מבינה שזה היה צריך להיגמר.

אבל האם אני עוד מרגישה משהו?

האם צצה בי חרטה?

כדאי שאדחוף את כל זה מהר מתחת לשטיח.

אני צריכה תחומי עיסוק חדשים.

אני עייפה.

מחכה ליום שמישהו ייקח ממני את המושכות.

שיגרום למירוץ להספיק.

הרי אני רודפת אחרי דברים טיפשיים.

כסף, זמן, אנשים.

אושר מדומה.

הרדיפה מסביב לשעון.

אפילו לישון טוב בלילה אני לא מצליחה.

אני נחנקת.

קורסת תחת הלחץ.

עייפה.

בגוף ובנפש.

בלי פינה משלי.

בלי חום.

עייפה.

מייחלת לחיבוק הזה שיאסוף אותי.

שיטעין אותי מחדש.

לכתף לבכות עליה וליד שתלטף אותי.

אני עייפה.

הדרך הביתה נראית ארוכה.

עוד יציאה שנגמרה מאוחר מדי.

וריקה מדי.

ולא ממומשת מדי.

ריק.

אני במועדון.

נהג תורן.

בייביסיטר.

האוכלוסיה פה פחות לטעמי.

אפטר?🙃

אני צריכה את החיבוק ממוקדם.

ארבעה בקבוקי יין.

ספר טוב.

יום רביעי.

מאמינה שעוד ארבע שעות מעכשיו אצטרך חיבוק.

אשמח למתנדבים.🍷

היום גיליתי שכדי להעלות פה תמונה צריך מנוי.

ועם כמה אני רוצה אני ממש לא הולכת לשלם כסף כדי לחשוף את עצמי.

🍷

אני עייפה, רעבה וחרמנית.

השילוש המסוכן ביותר.

ועוד באחת וחצי בלילה, מיותר.

והאמת? שאני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלבהות בטלוויזיה שוב.

תהפכו לי את הלילה שלמעניין יותר.🙂

לא יודעת איך יכולתי לזנוח את הספרות האירוטית בצורה כזאת.

 איך כל כך הרבה זמן לא קראתי פנטזיות מרגשות שכאלה ולא התענגתי ממה שעיניי קוראות ומוחי מדמיין.

קניתי טרילוגיה חדשה.

בעמוד השלישי הן כבר היו על הברכיים מחכות לחגורה.

יש לנו דרך ארוכה ומעניינת לפנינו.