|
|
|
הם צדקו שאמרו שלא יצא ממני כלום.
הם צדקו שאמרו שאני חרא של בן אדם.
שאני טיפשה, שאני אגואיסטית.
שאני מזלזלת בכל מה שמשעמם אותי.
שאני משחקת משחקים.
שאני סה״כ באמת דפוקה.
צדקו בכך שאין הצדקה לקיום שלי.
שאני מבוזבזת ומבזבזת.
שאני נטל.
שאני מאכזבת.
אני כל כך מאכזבת.
יש איזה צד בי שנמצא פה כי הסטירה על הלחי היא הדבר היחיד שאני מצליחה להרגיש.
בסדר בסדר.
תקבלו יום חופש, הבנתי יש יורו.
יאלה נדבר מחר.🍷
האם יכול להיות שנעלמו כל הגברים הנאים והמשכילים מהכלוב?
יכול להיות שבטעות משעמם לי פה?
יום עבודה סופר מעייף, צריכה אסקפיזם.
או פשוט ללכת לישון.
32 מעלות בחוץ.
בפנים יותר כי ״לפני שבועיים קנינו מזגנים חדשים״.
שתכלס? עושים פו מעצבן.
לא נורמלי.
ולא תקין בעליל.
בא לי מים.
רצוי בביגוד מינימלי.
תעדכנו אותי כשמתחילים לדלג על יום ראשון טוב?
הבנתי.
הבנתי היום שכולם בעצם דפוקים.
מעצם היותם אנשים.
כולם דפוקים במקום מסוים.
עם בן אדם מסוים.
ברגע מסוים.
וברגע שהסתיים.
חשבתי שמה שמלווה אותי, התיק הזה שמדברים עליו שאני סוחבת הופך אותי לחלשה.
לפחות טובה.
לפחות שווה.
היום הסתכלתי על עצמי בפעם הראשונה מזווית אחרת.
ראיתי אישה מדהימה שלא מפחדת.
לא מפחדת משינויים ואנשים.
לא מפחדת מעצמה.
לא מפחדת לעלות מעלה.
אישה מטורפת וחסרת תקנה.
אישה שבוחרת את מה שטוב לה (גם אם היא לא בוחרת).
אני מתפתחת בצורה לא רגילה.
אני גאה בעצמי, פעם ראשונה שאני לפני הכל.
לילה טוב שיהיה✨
אני שותה.
האם זה מפתיע אותכם? לא.
האם זה מפתיע אותי? גם לא.
קלו לכם חצי שעה מעכשיו ואני כבר שיכורה.
לילה טוב🍷.
ברחתי רחוק.
פיזית. רחוק. צפונה.
היצר שבי מתחיל לבעבע.
הדיכוי מוביל לשגשוג מופלא של כל החשקים שלי.
כל הפחדים הכי גדולים שלי.
ביניהם הפחד לאבד את עצמי.
המקום הזה מחזק אותי.
בונה אותי מחדש.
מלמד אותי על עצמי ופותח לי דלתות.
אני לא יודעת לכמה אנשים המקום הזה עזר יותר
מלמצוא עם מי לסיים את הערב.
אבל אני בגדול מאוד מחבבת את הכלוב הזה.
יום שישי, ארבע וחצי.
סיימתי לנקות, סיימתי לבשל.
והאמת? שנורא משעמם לי.
אני יותר מאשמח לקצת חברה.
אזזז תשלחו🙂
