Wanderlost Journeys

היום בדרך חזור הנסיעה עברה מהר,

קצת פקקים ואז הכל היה משוחרר..

המחשבות נדדו למחוזות מאוד רחוקים ולא מציאותיים.

מלחמה, גבורה, סרט של גיבורים.

קפצו לרגע לעבר..

האם אתה חושב על מידי פעם?

ושניה אחרי, גם אם כן, איזו טיפשות .. מה כבר היית 

בחיי, יש אנשים ששווים הרבה יותר את המחשבות שלי 

עליהם.. ויש שקצת שוכחים אותי.

גם מחר יקרה.. בין השגרה שלי, של כולם.

תחושת ניתוק, חוסר אחיזה במציאות, מרחפת באויר.

חושבת פתאום על העצה הזאת שנותנים,

העצה ללכת למרחב פתוח, אי שם בטבע להרגיע את 

ההתקרקעות בכפות רגליי, לנשום אויר צח, דשא.

להרגע, להחזיר את כל הפשטות לחיי, להחזיר את 

האמונה. האהבה. הפוקוס.

אותי לעצמי.

ערב שישי 

נפתחת, מעמיקה, כימיה טובה.

רגע של אי התאמה, רגעים של אשליה.

הולכת לישון בקצת עצבות, קבלה, השלמה והבנה

שצריכה לצאת למסע יותר מוקדם, מנקה את הפנטזיות

שנכנסו לעיניים.

---------

ערב שבת 

חיבוק נעים ועוטף.

התחלות של דברים. חברות אחרת.

הרהור לגבי מתיחת גבולות, כמיהה למגע מרפרף,

עוררות, מציאת דרכים ופתרונות. 

---------

ליל שבת וממשיך לראשון

מסתכלת על פנים תמימות, חמודות, רואה שמות של 

זוגות. מסדרת יפה את כולם ונפער לו חלל בליבי, 

חלל שרק רוצה לתפוס גם מקום בלוח הזה.

---------

בוקר ראשון

אתחיל מהרצון לקום למציאות אחרת,

להחזיר את הזמן לאחור ולהציל את כולם.

להחזיר את הזמנים שהם היו בחיים.

-----------

מצאתי מקום אחר שענה לי על הצרכים,

בדמות אדם, חבר עתידי.

אמרתי לו שאני מרגישה צורך לכתוב היום, אבל המילים נכתבו כבר לו..

אבל עכשיו צצו מילים חדשות,

תחושת הצפה קטנה,

שיודעת שתרגע עם הזמן.. כמו כל דבר בחיים,

שעם התנועה ותחושת ההישגים היומית,

אמצא לי שלווה שם בין הסדר שאצור

ואולי פשוט שיחה איתך חבר עתידי,

שתיהיה היום במציאות.

כל זה בגלל קצת קנאה? מילה כזאת.. מביכה,

מגעילה ועדיין היא שם, צצה לפעמים.

שבת של סוף חודש והתחלות חדשות בפתח 🦋

אבל צריכה לבטא את זה,

וגם פה מרגישה שאני צריכה קצת למסך את הדברים.

כשהחיוך לא מש מפניה והתחושה ניכרת בנימיה.

לכל אחת יש את המסלול שלה...

רגע אחד ממש ממש רוצה את זה, 

זה מרגיש כ"כ קרוב וקל,

רגע אחר מבינה שאף פעם לא היה לי את זה באמת,

ולמה יש מצפון? ובושה? וחברה? 

לא מסבירה.

רשת ביטחון..

בכללי בחיים, אבל מדברים על זה הרבה כאן, בעולם הבדס"מי.

אז איך זה אמור לעבוד אם מערערים לי את זה עוד בשלבים הראשונים? 

במקביל עולות הספקות שאולי הדרישות שלי מוגזמות, שאולי אני לא ריאלית, שאולי אני צריכה לתת צ'אנס..

אטימות.

תסכול.

יש אנשים שצריכים לקבל סטירה ואז עוד אחת.

הבעיה פה שהם אולי יהנו מזה 😤🤦🏻‍♀️

די לחשוב עם הזין! הוא נועד לדברים אחרים!

מחפשת את המילים החמות,

מוצאת את עצמה בין הכריות,

ערה בשעות הקטנות,

הבגדים זרוקים על המיטה,

והיא מחפשת אחר השראה,

בינתיים מתענגת מצעצוע רוטט,

אבל הנפש כמהה למשהו מהפנט.. 

תמעיטי במילים,

תמעיטי באנרגיות,

פחות פתיחות,

פחות התלהבות,

יותר אדישות.

יודעת שדווקא הכנות, הפתיחות ו... כל המכלול הזה שהוא אני, מביאים את המשיכה אליי, אבל משהו שם לא נשאר, הולך, דועך, גורם לי להוריד הילוך..

גורם לי לרצות לא להיות אני.

נכתבו מלא טיוטות

ומנסה לכתוב עוד אחת,

כל רגע מוחקת,

לא שלמה עם המילים,

הכל מרגיש לי מבולגן,

מפוזר,

לא מצליחה להתמקד,

רוב היום לקח לי זמן לצלול לעשייה,

העולם הוירטואלי מסיח את דעתי,

מחשבות על אשליות נודדות במוחי,

זה לא מקדם אותי.

רוצה לחזור לפשטות,

רוצה להתנתק.

לא חייבת כלום לאף אחד,

חייבת רק לעצמי.

במיוחד לעצמי לטווח הארוך..

כי לטווח הקצר אני עושה שטויות.

"ולך אני רק מאחל שתצליחי לחזור ולחלום

למצוא את הכוחות מהתמיכה והחום

למחוק את כל הזכרונות מעוד לילה בסדום"

[שיר שגיליתי היום, לא קשור אליי, אבל יפה- עצוב.

*טריגר פגיעה מינית* למי שמתכננ/ת לבדוק אותו.

המילים האלו חזקות. תמיד המילים של הפזמון הן הכי

טובות].

של אוגוסט,

של אויר חם ולח,

של בוקר,

של יום שני,

עוד שבועיים וקצת

דברים יתחילו לנוע,

הלוח שנה מתמלא באירועים

שמנבאים את העתיד,

רוחות ינשבו,

מעברים יתרחשו,

האוכל יהיה טעים יותר,

המרחב יהיה נעים יותר,

החומר יהיה בהיר יותר,

ההצלחה האישית תיהיה

כבירה יותר,

ואתה תיהיה לצידי יותר.