סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Wanderlost Journeys

חיי. תהיות, חלומות, רצונות. עוד לא סגורה מה יהיה פה בדיוק. צריכה מקום לפרוק בו בצורה אמיתית ותמיד כיף לקבל יחס. היי כולם.
לפני חודשיים. 7 ביולי 2024 בשעה 22:43

רוצה להגיד שהיום נגמר, אבל כבר התחיל לו אחד חדש.

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד, אבל אין לי כוחות.

יושבת ונשענת על ראש המיטה, כל היום מחליפה בין מיטה-ספה-שולחן.

מנסה להוכיח את עצמי, אומרת שזה לא יקרה שוב והנה זה קורה.

רעבה,

צמאה,

מותשת.

 

הנה אתה נכנס לחדר אחרי יום ארוך משלך,

בניגוד אליי, באנרגיות מחשמלות.

ישר מהעבודה הלכת לראות באיזה פאב משחק עם חברים,

שתיתם מלא, השתחררת ורצית עוד...

ראיתי בעיניים שלך את הרעב.

מסתכל לכיווני ומתחיל לנוע על המיטה.

 

לא ידעתי מי אתה רוצה שיוביל את מי הפעם,

נשען על ברכיי ומתחיל לפתוח את רגליי, מניע אותם בפתיחה, סגירה..

במבט שובב של מה יש לנו כאן.

סליזיות כזאת, לפעמים סולחת לך על זה.

 

אני מסתכלת עלייך בחצי חיוך.

אתה משתהה לרגע והפנים שלך משתנות.

מסיט בעדינות את השיער שנופל על פניי,

לוקח אותו אחורה מאחורי האוזן.

מתקרב ונותן לי נשיקה קטנה על האף.

 

מה קורה (שמי + י'- אחד הכינויים שלי)?

ודמעה זולגת לה במורד הלחי..

אתה רגוע, מתרכך. כבר לא בעמדת הסתערות.

מצמיד אותי בעדינות אלייך ומחבק.

ממשיכה לשחרר את הדמעות..

יודעת שאיתך אני בטוחה באמת.

לפני חודשיים. 6 ביולי 2024 בשעה 8:56

לא בטוחה מה הולכת לכתוב, אם הכותרת מתאימה ותיהיה פה עקביות, אבל בא לי להגיד שהחיים מלאים בהזדמנויות, אבל מרגיש שיותר בפיספוסים. לפחות בגזרה שלי. 

לפעמים אני לא מבינה איך כולם חושבים שעם ההתחלה טובה למה שההמשך לא יהיה טוב. מה הבעיה? למה זה לא עובד? לא רק אני מורכבת, לא רק לי יורד מאנשים, לא רק לי יש פחדים. 

גם לי מגיעה אהבה. הגיל דופק בדלת. זה הזכיר לי שיר שאצרף בהמשך. יש מלא משפטים שקל לי להזדהות איתם. תכף אפזר אותם פה.

בכל מקרה הגיל דופק בדלת (34, כן?) וצריכה להיות אני. צריכה לשחרר. צריכה לאבד שליטה? אולי? זאת לא הזמנה בהכרח לשולטים, עד לא מזמן שיחקתי בתפקיד שולטת, בפן הוירטואלי בעיקר, רק כי הצלחתי למגנט אליי מישהו ולהשפיע עליו כ"כ. אולי אספר על זה בהמשך. יכול להיות שהוא חירטט, לפעמים הכל מרגיש כמו הצגה.

חלק גדול מחיי הרגשתי שאני צריכה לנרמל, לשמור על סטטוס קוו מסויים. הייתי בשליטה, באיפוק, משחררת את עצמי בדרכים אחרות (לא מיניות), פתאום השורות נכתבות מעצמן.

חלק מהאיפוק והחינוך שקיבלתי במודע או לא, זה לא לדבר ולא לספר. לאחרונה (בשנים האחרונות) התחלתי לשתף, להביא יותר מעצמי, כי פתיחות ואותנטיות יוצרות אינטימיות. זה יוצר קשרים עמוקים, מרחיב את הלב ואמור להשיג לי מעבר לחברים יותר טובים גם פאקינג חבר. טוב, זה גם יוצר עניין בחיים.

בינתיים...ממשיכה להילחם בשדים שלי. סתירה בין המוכר והידוע לרצון לשינוי וצמיחה.

 

"והלילה נסעתי כי 

בלב שלי אני תמיד ילדה

ככה אמא אמרה לי

תעשי ת'טעויות שאת צריכה

וכמה זמן שזה יקח אז שייקח

 

הוא עוד ידפוק בדלת"

 

 

נ.ב - בסוף לא בטוחה שהכותרת כ"כ מתאימה. זה מה שהרגשתי.

לפני חודשיים. 5 ביולי 2024 בשעה 20:38

אז נרשמתי לכלוב. לא חשבתי שזה יקרה.

שמעתי על המקום זמן מה. 

תצחקו, אבל בעולם דיגיטלי שיודעים עלינו הכל, שמחלקים את כתובת המייל והטלפון שלנו בכזאת קלות, פה קצת נרתעתי, אבל אמרתי יאללה. רוצה וצריכה מקום לפרוק את השטויות שלי. בסוף כולנו אנשים, נכון?

נשלטים, שולטים, מתחלפים ואולי יש עוד מושגים שאלמד על הדרך.

הכל חדש לי. המיניות הונילית מורכבת לי וגם זאת עם כל התוספות והטעמים הביזאריים. לרגע דיברתי על גלידה. 

עוד דברים של התחלה? הכינוי בא לי בקלות. שם הבלוג כבר היה לי טו מאצ', ביקשתי עזרת חבר, chatGPT. פחות מקורי, אבל לא חייב בכוח.

אז שישי בערב ואני פה, מחפשת משהו..