Wanderlost Journeys

בא לי להיות על ענן של סמים,

שיצור אצלי אדישות ושמחה ברגעים הנכונים.

 

 

להעביר את השעות הריקות.

על הגב.

על הבטן.

על הברכיים.

על ארבע כשהישבן קצת מורם והגב מקומר.

 

"מחקר משנת 2014 מצא שנשים המתאמנות באדג'ינג מגיעות לאורגזמה בקלות רבה יותר." (ויקיפדיה)

האומנם?

מנסה לשחרר. לא לרוץ, ללכת, לנשום.

להוריד את הקצב.

מתלבטת אם לרשום את ההווה (כמו עכשיו) או העתיד (הפנטזיות בראשי).

 

מניחה שיש מקום לכולם.

צריכה אבל כרגע לרשום את ההווה.

 

בוררת מילים, כותבת מעורפל, כזאת אני לפעמים.

לא רוצה שאלות. את התשובות אני יודעת, יש הרבה.

מכירה את כל הגרסאות.

 

אומרים שיש נוסחה מדוייקת, שיודעים, שתמיד הגוף

יודע. האומנם? המוח הוא חלק מהגוף וההשפעה שלו

היא גדולה מאוד. החלק המודע והתת מודע וההרגשה

בבטן, שזה הגוף גם שם יש מערכת עצבים שקולטת

מסרים מהבחוץ מעבדת ויודעת דברים. 

 

יש מקרים שיודעים ממש ויש מקרים מעורפלים שרק

הזמן יגיד ובינתיים צריך ללכת בדרך הזאת, שהיא קצת

מעורפלת ורק עם הזמן תתבהר. 

 

יש מלא דרכים, אבל אי אפשר להמנע מרכבות הרים -

עליות וירידות. חלק עולים עליהם יותר וחלק פחות.

אנחנו כ"כ כמהים לדברים טובים, מסונוורים מאותו

עתיד בראש שלנו- פנטזיות שעולות בכל זאת. שוב ושוב.

 

בינתיים, צריכה להרגיש טוב במימדים נוספים. להרגיש

יפה. הולכת להתקלח. בהמשך אוכל. הבטן מקרקרת,

רעבה. נחמד שיש מסרים מאוד ברורים לפעמים 🙃

כמו חיה המשחרת לטרף, בעיניים בוהקות, מסתתרת בלילות, בעצם גם בימים, בחדרי חדרים.

מציצה אל העולם, רוצה לגמוע ממך.

רוצה שתזרוק לי מילים טובות, שתחייך בזכותי, שאני אחייך בזכותך, שנחסיר פעימה. 

שעם כל הפאסון שלך, בפנים תגעש. לא תספר לי, אולי רק לפעמים ברגעים הרגילים שלנו. ברגעים הוניליים שלנו. תעקוץ, תרמוז וגם אני. בלי פחד.

תרצה תמיד לחזור אליי. לגעת בי, למשוך אותי לעבר הדרך, למשוך אותי למקום רומנטי ואז לזרוק אותי למיטה. 

אני אחייך ואתה תכנס לדמות אחרת ואני עוד לא יודעת איך להיות שם עם זה, איך להתמודד.. אז מחייכת. הפעם אתה זה שתתקרב אליי כמו חיה..

"את מפחדת?" תשאל.

"קצת" אגיד בחצי חיוך, אף פעם לא יודעת כמה תמתח את הגבולות עוד.

אתה מסתכל עליי ונותן לי נשיקה עדינה ורכה... מעין סימן בלי מילים של "אני שומר עלייך ואם לא מתאים, לא עושים".

מסתכל עליי בתאווה, נוגע, תופס חזק ביד אחת וביד השניה מרפרף, לש, טופח מלטף.

לאט לאט הגוף שלי מתמסר לחוויה, אלייך, החושים מתערפלים, הגוף שלי רועד, הזרמים עוברים בכל חלקי הגוף מתנקזים באגן. הפטמות יהיו זקורות אלייך.

תקרב את פנייך צמוד לשלי, תתענג על הנשימות שמתקצרות, על הנשיפות, על האנחות הקטנות שמשתחררות. "זונה קטנה שלי" ארגיש אותך מחייך, שולח ליקוק לעבר הצוואר. מסניף אותו, חוזר אל שפתיי לנשיקה מלאת תשוקה. מגביר את הרטט ואני מחסירה פעימה.. 

 

משחררת.

 

מציפה אותך בנוזלים שלי...

מתחילה להסדיר נשימה.

ניסיתי לרשום, חיפשתי את ההמון,

אבל בתכלס... רוצה וצריכה רק לישון.

 

לילה טוב.

ישבתי בבית.

על צג הטלויזיה הופיעו הטאבים הכתומים, שוב אזעקות, במרכז.

אנחנו מתכתבים, שואלת מה איתך, שואל מה איתי, לא יודעים איפה בדיוק גרים..

רק שבאיזור המרכז.

לא זוכרת מה אמרתי ושאלת אותי בכינוי המפוברק שהיה לי "ליקוש, את פוחדת?"

דאגת לי, אמרתי שלא, אני בסדר.

קצת המסת אותי.

חיכיתי כבר לאותה שיחה לילית. אלו היו ההתכתבויות במהלך היום..

היה לי יום ארוך, קרו הרבה דברים, שאלת לשלומי. מרחתי את התשובה ושאלתי לשלומך.

אמרת "לא ליקוש, את קודם, את החשובה".

יושבת על המיטה עטופה במגבת, התקלחתי זריז.. קצת רועדת. פעם הבאה צריך להוריד את החולצה לפני 🙈 נרטבה על הדרך..

 

התמדה. חקירה. הוא יודע כ"כ טוב את העבודה.

המטפלת שלי.

הגדירה אותי כיצירתית ובעלת תושייה. הייתי בהיי עוד לפני, מודה.

היא מבינה ומכירה אותי טוב, היא השניה מחיי שיודעת על זה שאני פה.

היא מבינה את ההיגיון שלי, את הצורך שלי, את הרצון לסלול לעצמי את הדרך שמתאימה לי.

האם זה יעבוד? לא ידוע, אני רואה בשליטה במהותה כמשהו מאוד נקי, משהו מאוד סבלני, משהו שמקדש את המיניות, את כל מה שמסביב.

לא מחפש לסמן וי, לא מחפש לעשות את הדבר היחיד שהרבה רוצים, מחפש משהו מעבר.

בטוחה שלא כולם כאן כאלו, יודעת שצריך הרבה דברים כדי להגיע לאינטראקציה הנכונה רק מעצם היותנו בני אדם מורכבים, בלי קשר לכל נושא הבדס"מ.

 

ואני? אני מאתגרת.

שווה את האתגר? מאמינה שכן.

אופטימית? תמיד.

מפחדת? גם.

 

 

אפשר בבקשה השתלבות עם איתות?

הראש מעורפל, החושים לא חדים, הלילה לא עשה את שלו.

זה נכון לא רק לדרכים בכביש, אלא גם בדרך אליי.

 

אתה שוכב לצידי, מסתכל עליי

ואני לידך שוכבת עם כיסוי עיניים ומספרת 

על דברים שקצת קשה לספר.

 

דיברנו על ירידות, על מציצה לגבר.

אמרתי שעבר הרבה זמן, שבגדול אין לי בעיה,

אבל אני קצת "בטראומה", עברתי חוויה לא נעימה.

מספרת לך ומרגישה שאתה תוך כדי מלטף את גופי,

את פניי. תוהה אם מקשיב או פשוט מהופנט.

מחייכת לפעמים, מרגישה אותך סורק אותי בעיינך.

 

תוך כדי מספרת על אותו יום, כ"כ לא אופייני לי,

שמישהו שיצאתי איתו ישן אצלי.

אותו לילה זוועה, שרציתי לגרש אותו מביתי,

אבל.. היה לי "לא נעים" ארור.

הוא מילא את כל המקרר באוכל טוב לארוחת בוקר שתכננו.

מאז ד"א קשה לי להתחייב לארוחות בוקר שאחריי.

בכל מקרה, הוא רצה שארד לו,

אמרתי אוקי.. התחלתי לרדת לו.

התעייפתי, הזמן עובר ולא עומד לו.

זה בסדר, באמת. רק רציתי להפסיק

אמרתי אנסה עם היד, לא זוכרת כבר מה היה.

אמר שרק מציצה מעמידה לו את הזין.

 

עוד לילה מטומטם זה היה.

הוא התחיל לדחוף אותו ממש, זה היה נורא.

הפסקנו, לא זוכרת כבר מה קדם למה,

רק שזה היה לילה נורא. היו עוד דברים מסביב שהיו נוראיים.

אני "זורמת" עד שאני נשברת,

עד שאני זועמת, מתכנסת בתוך עצמי.

מחכה שהלילה יעבור, שהבוקר.

 

באותה תקופה היה לי מעין ידיד, דייט אחד עם מישהו שהמשיך לשיחות מיניות ושיחות על החיים.

ראיתי הודעה ממנו של "מה נשמע?"

לא זוכרת מה בדיוק עניתי, אבל שנורא ואספר.

אחרי שהבחור הלך, נכנסתי לחדר, הריח של הבושם שלו עמד באויר.

נגעלתי ממש.

לא רציתי להכנס לחדר,

הייתי בדירה הגדולה הזאת לבד,

שותפה שלי לא היתה, חבל.

לא היה לי עם מי לעבד את החוויה, הלוואי וגם לאבד אותה.

זה היה יום שבת שמשי, אי שם באביב.

 

אותו ידיד וירטואלי הציע הסחת דעת, לבוא אליו.

זה היה מוזר, כי נפגשנו פעם אחת חודש לפני ומאז רק התכתבויות וקצת שיחות טלפון.

קפצתי על ההצעה, לא רציתי להישאר בדירה.

 

הגעתי אליו, חיבוק מביך ומוזר.

שיחקנו בסוני או שזה היה באקסבוקס, יש עוד משהו?

אף פעם לא הבדלתי בין הדברים.

זה היה מחובר לטלויזיה במחשב.

פשוט שיחקנו.

 

אותו לילה עם הבחור שישן אצלי,

הדיר שינה מעיניי.

אחרי כמה סבבי משחקים וארוחה,

הרגשתי קצת עייפות, התחלתי להתלבט אם לזוז.

עוד לא לגמרי רציתי, הציע לשים ראש עליו.

לא היתה כרית הגונה בשטח.

שמתי ראש, דברים התגלגלו.

 

לא אהבתי את הנשיקות שלו.

לא אהבתי את ריח הגוף שלו.

ושוב היתה מציצה על הפרק, באמת שלא יכולתי.

תרצתי את הבחור מהבוקר.

וואי אני נשמעת מופקרת, בחיים לא חוויתי 2 סיטואציות מיניות כאלו בטווח זמן כה קצר.

אני כ"כ לא כזאת.

(קצת לא מאמינה שרושמת את זה פה,

אבל זה בסדר. זה לא אומר עליי כלום).

 

בכל מקרה, חזרה להתחלה, הבחור שאיתי עכשיו במיטה,

שאני מספרת לו הכל, עם כיסויי עיניים.

כל מה שהוא שמע מזה היה "אז בגדול אין לי התנגדות"

ניסה לעודד אותי לרדת לו.

בנים מטומטמים. לא כולם, אבל סליחה, ברגעים האלו הזרע עולה לכם לראש

וממלא אותו. שום חמצן לא מגיע ואתם במצוקה שקרית.

 

מזל שיש גם ידיים, אבל גם זה בשלב מסויים, ברגע של כנות לא עושה לי את זה,

במיוחד לא בכפייה, במיוחד לא במניפולציות.

הרגע הזה שאתם גומרים, קצת נחמד, אולי כי נגמרה העבודה שלי, אולי כי אני גרמתי לזה?

במובן מסויים.. לא יודעת.

כשזה קרה הוא שואל, נהנת? את שמחה?

ממה אני אמורה להנות? ממה אני אמורה לשמוח?

הייתי כ"כ עייפה בשלב הזה, כבר היה 3 בלילה.

לא רציתי להכנס לזה, כי יודעת שהדברים האלו לוקחים זמן,

יודעת שזה לא מסתכם בליטוף ורק פותח את התיאבון.

אומרת שהיה בסדר, נחמד, לא בטוחה כבר מה אמרתי.

 

הרגעים בהם אני קופאת, מנסה להתחשב, לא לפגוע בצד השני,

שמוכן ורוצה להשקיע בי, אבל אני לא בו.

עוד לא.

 

אני רוצה את זה, רוצה להנות מזה, לא רוצה מניפולציות זולות,

לא רוצה לעבוד קשה, רוצה להנות מהדרך.

יום יבוא ויגיע זין עם בעלים טובים, שיעשה לי נעים, 

נכון?