כמו חיה המשחרת לטרף, בעיניים בוהקות, מסתתרת בלילות, בעצם גם בימים, בחדרי חדרים.
מציצה אל העולם, רוצה לגמוע ממך.
רוצה שתזרוק לי מילים טובות, שתחייך בזכותי, שאני אחייך בזכותך, שנחסיר פעימה.
שעם כל הפאסון שלך, בפנים תגעש. לא תספר לי, אולי רק לפעמים ברגעים הרגילים שלנו. ברגעים הוניליים שלנו. תעקוץ, תרמוז וגם אני. בלי פחד.
תרצה תמיד לחזור אליי. לגעת בי, למשוך אותי לעבר הדרך, למשוך אותי למקום רומנטי ואז לזרוק אותי למיטה.
אני אחייך ואתה תכנס לדמות אחרת ואני עוד לא יודעת איך להיות שם עם זה, איך להתמודד.. אז מחייכת. הפעם אתה זה שתתקרב אליי כמו חיה..
"את מפחדת?" תשאל.
"קצת" אגיד בחצי חיוך, אף פעם לא יודעת כמה תמתח את הגבולות עוד.
אתה מסתכל עליי ונותן לי נשיקה עדינה ורכה... מעין סימן בלי מילים של "אני שומר עלייך ואם לא מתאים, לא עושים".
מסתכל עליי בתאווה, נוגע, תופס חזק ביד אחת וביד השניה מרפרף, לש, טופח מלטף.
לאט לאט הגוף שלי מתמסר לחוויה, אלייך, החושים מתערפלים, הגוף שלי רועד, הזרמים עוברים בכל חלקי הגוף מתנקזים באגן. הפטמות יהיו זקורות אלייך.
תקרב את פנייך צמוד לשלי, תתענג על הנשימות שמתקצרות, על הנשיפות, על האנחות הקטנות שמשתחררות. "זונה קטנה שלי" ארגיש אותך מחייך, שולח ליקוק לעבר הצוואר. מסניף אותו, חוזר אל שפתיי לנשיקה מלאת תשוקה. מגביר את הרטט ואני מחסירה פעימה..
משחררת.
מציפה אותך בנוזלים שלי...
מתחילה להסדיר נשימה.
