מנסה לשחרר. לא לרוץ, ללכת, לנשום.
להוריד את הקצב.
מתלבטת אם לרשום את ההווה (כמו עכשיו) או העתיד (הפנטזיות בראשי).
מניחה שיש מקום לכולם.
צריכה אבל כרגע לרשום את ההווה.
בוררת מילים, כותבת מעורפל, כזאת אני לפעמים.
לא רוצה שאלות. את התשובות אני יודעת, יש הרבה.
מכירה את כל הגרסאות.
אומרים שיש נוסחה מדוייקת, שיודעים, שתמיד הגוף
יודע. האומנם? המוח הוא חלק מהגוף וההשפעה שלו
היא גדולה מאוד. החלק המודע והתת מודע וההרגשה
בבטן, שזה הגוף גם שם יש מערכת עצבים שקולטת
מסרים מהבחוץ מעבדת ויודעת דברים.
יש מקרים שיודעים ממש ויש מקרים מעורפלים שרק
הזמן יגיד ובינתיים צריך ללכת בדרך הזאת, שהיא קצת
מעורפלת ורק עם הזמן תתבהר.
יש מלא דרכים, אבל אי אפשר להמנע מרכבות הרים -
עליות וירידות. חלק עולים עליהם יותר וחלק פחות.
אנחנו כ"כ כמהים לדברים טובים, מסונוורים מאותו
עתיד בראש שלנו- פנטזיות שעולות בכל זאת. שוב ושוב.
בינתיים, צריכה להרגיש טוב במימדים נוספים. להרגיש
יפה. הולכת להתקלח. בהמשך אוכל. הבטן מקרקרת,
רעבה. נחמד שיש מסרים מאוד ברורים לפעמים 🙃
