חלקת גן עדן

אני אוהבת אותו גם כשאני על ארבע על השטיח והוא מאחורי אוחז בשוט, וגם כשאנחנו יחד על הספה צוחקים ומדברים פוליטיקה ודת ב4 וחצי בבוקר.

מרימה את החולצה השחורה החדשה שהוא קנה היום בשביל המסיבה ואני לקחתי אלי לגהץ.

מקרבת אותה לאף ומסניפה את הריח שלו שנדבק במדידה.

הריח הכי טוב בעולם. צמרמורת בכל הגוף. מחכה כבר לערב להסניף אותו בלייב...

אז לא הספקתי לכתוב על החוויות מסדום וכבר מחר שוב בדאנג'ן.

לא יכולתי שלא לבוא, יום הולדת לרועי בעל הנס, הקשר היחיד, נקודת ההשקה שלי בין אז והיום בעולם של המסיבות.

אני שונה במסיבות, בבית אני יותר שקטה, רגועה, אם זה במסגרת בדס"מ ביתי אני נשלטת צייתנית ומתמסרת..אבל במסיבות..משהו באווירה, במוזיקה (גיאאא האלוףףףף עשה לי את הערב עם נועה קירל), באנרגיות ממש גורם לי להתעורר לחיים.

אז בשני היה כיף, באתי עם חבר, שיחקנו קצת ברחבי המקום. על הצלבים, על העמוד וסתם בפינה. רקדתי המון ופגשתי אנשים נחמדים.

היה רגע שאמרתי לחבר שיש בי חלק שמצפה לסובב את הראש ולראות מישהו שאני מכירה מפעם..

"עברו 14 שנה, לא סביר שזה אותם אנשים."

התבאסתי אבל ידעתי שהוא צודק.

בערך 5 דקות אחר כך הסתכלתי לכיוון הבמה ובשנייה זיהיתי את תווי הפנים, ויותר מכך- את הגוף המשורטט שידעתי שבוודאות ראיתי בעבר.

ניגשתי אליו בביטחון "סליחה..יש מצב שקוראים לך רועי?"

הוא היה קצת מופתע והנהן בחיוך "לא ראיתי אותך 14 שנה...לא האמנתי שאותם אנשים מאז עוד יוצאים למסיבות.."

"תראי..מה זה יוצאים..אני הבעלים.."

"אה אתה קנית? איזה יופי!"

החל

הוא ציין שכדאי שאני והחבר נבוא בחמישי כי הוא חוגג יום הולדת ויהיה שווה, החלפנו עוד כמה משפטים והמשכנו כל אחד לענייניו, אבל ההשקה בין הפעם והיום עשתה לי טוב. נתנה לי ביטחון ותחושת בייתיות.

אז מחר יום הולדת לרועי ואני הולכת איתו, כן כן עם ההוא שכל הבלוג הזה עליו..

הערב משום מקום התגלגלנו בפעם הראשונה לשיחת עומק אמיתית. אנושית, רגשית, א-מינית שכזו.

"זה קטע..בפן הפיזי היינו כבר יותר קרובים מקרובים ופתאום אני מבינה שאנחנו לא כל כך מכירים..אתה דווקא בן אדם מעניין" אמרתי לו בהלצה.

השיחה הייתה טובה וגילינו זה בזו וזו בזה רבדים חדשים ועמוקים.

עכשיו מחכה כבר למחר להיכנס איתו עם הקולר והרצועה ולהיות כל כולי שלו..

לילה טוב ❤️

יעלו מחר

אבל וואלה הרגיש כמו לחזור הביתה 🙂

לילה טוב ❤️

אז זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שירדנו מה24/7 המוגזם שלנו שהתחיל בהתרגשות והיסחפות גדולה.

לפני שעליתי שלחתי הודעה שאני קצת חלשה אז שיהיה עדין, כי פשוט ברגע שאני אעלה אני לא אמצא דרך הגיונית לזרוק את זה.

אז עליתי וכשהוא פתח את הדלת הוא לא היה עם המבט הקר הרגיל של האדון שלי, היה לו חיוך נינוח ונחמד ומבט חברי.

החלטתי לנצל את הפירצה בבין לבין הכניסה לדמות והתקרבתי אליו בנשיקה ארוכה. זה היה ככ נחמד סתם נשיקה..בלי נשיכות בלשון או נשיקת לצאת ידי חובה, נשיקת "התגעגעתי" אמיתית..ובאמת שהתגעגעתי לשפתיים האלה..גם לכתפיים האלה ששלחתי את הידיים שלי אליהן והגוף הזה שנצמדתי אליו בתשוקה.

הוא הצהיר שהבית נראה זוועה וביקש ממני לעזור לו לסדר, הרמתי חצי גבה מנסה להבין ביני לבין עצמי אם הסשן התחיל או שזה ממקום חביב כמו הנשיקה שלנו. אמרתי לו שאני רוצה לעשות את זה באאוטפיט שתכננתי הורדתי מעלי את השמלה הענקית, נשארתי עם מכופתרת לבנה, סקוטית קצרה בהגזמה, גרביון, נעלי עקב שחורות וכמובן - קוקיות עם סיכות פפיון שחורות. 

הוא התלהב מהאאוטפיט ואני, שהרגשתי שהאנרגיות עדיין מאפשרות המשכתי לדבר בשובבות. 

"שמעתי על מושג חדש...בראטית.."

הוא גיחך קלות "לא דיברנו על זה?"

"לא.."

"אה נכון, דיברנו על ddlg ...אז..את בעניין?"

"זה נשמע מעניין" אמרתי עם חיוך שובב "אבל לא הבנתי..מה קורה אחרי שהיא אומרת לא..?"

הוא חייך "היא מקבלת עונש..זה הקטע.."

נעצרתי. נזכרתי בפסים הכחולים של המקל מהעונש האחרון. 

התקרבתי אליו בתקווה ששום דבר מהשובבות שלי לא יהיה לפרוטוקול של הערב "אבל אני חמודה מידי בשביל שתעניש אותי נכון?" 🤭

הוא חייך והתנשקנו עוד קצת. 

"עכשיו תתפשטי ותרדי על הברכיים"

ואז הבנתי שהתחלנו.

היה ערב מדהים כהרגלנו, הרגשתי אותו קרוב יותר מתמיד. הצלחתי שוב להיפתח ולהינות גם בלי הבילד אף של ה24/7,  מה שחחששתי שאני לא אצליח לשחרר..

זה היה ערב ערב טו באב נהדר ❤️

אז אחרי התקף pms קשה ביותר שבסערת הורמונים בימים האחרונים הייתי כועסת, עצובה, פגועה ואכלתי כמעט ליטר גלידה נקראתי לסדר למקרה שהדברים לא היו ברורים 😍

אה כן. ציצי בציבור. 🤭

שיחה עם הבסטי (בסטי = בסט פרנד = חברה הכי טובה בעולם עוד מלפני שחשפתי את הציצי בציבור)

אני: "לא מאמינה שקבעתי איתו להיום. מחר זה ערב טו באב יכולתי כבר להפוך את זה לדייט טו באב"

בסטי: "את לא יכולה להזיז?"

אני: "לא..כבר ביטלתי לבייביסיטר לפני יומיים ברגע האחרון כשקיבלתי עליו סיבוב כהרגלי בקודש בימי הpms"

בסטי: "באסה.."

אני: "לא נורא, אני אעשה מזה דייט טרום טו באב, גם ככה החלק הרומנטי רק אצלי בראש, אני יכולה להגמיש את החוקים.."

חשוב להיות גמישים עם עצמכם, אם לא במציאות לפחות בפנטזיה 😁

בימים הראשונים להיכרות שלנו זה היה אופורי

הייתי בחופש, הילדים היו במסגרות לעומת זאת, מה שאיפשר לי להתענג על היכרות חדשה, לנוח, להתייפות ולהכיל..

מהצד שלו גם, זו הייתה היכרות חדשה ומרוגשת וגם הוא נכנס על 200 קמ"ש והיה סביבי עם טלפונים, הודעות, משימות, הסברים ותכניות..

אבל רק כמה ימים לאחר שהכרנו הלחץ עלה מ0 ל1,000.

חזרתי לעבודה, מסגרות המשך שרשמתי את הילדים לא נפתחו בסוף ונוצר כאוס כללי בלוז שלא מצאתי ידיים ורגליים. לו גם לא לקח יותר מידי זמן לשים לב שעם 3 סשנים בשבוע ועוד תקשורת רבה בינהם הוא לא מצליח להתקדם יותר מידי במישור הפרטי.

הרגשתי את הנתק הפתאומי של שנינו וביקשתי ממנו שנעשה שיחה.

דיברנו, כרגיל בצורה בוגרת וכנה, הפנטזיה רצתה להמשיך, החיבור היה טוב, המשיכה נהדרת וגם זה שאנחנו גרים במרחק של 12 דקות אחד מהשנייה היה בונוס נהדר .

הסברתי לו שהתמסרות מצידי שורשת תקשורת, זה לא שאני לא רוצה..אני רוצה..אבל אם המח שלי לא עסוק בו, אז הוא פשוט לא..

הוא אמר שהוא מבין אותי ואני צודקת 

השיחה הייתה נעימה ואת החלק הזה שלה סיימנו בכך שאפשר שנישאר על אש קטנה במשהו לא מחייב, אם יזדמן לנו. 

שאלתי אותו אם הפגישה שלנו ליום למחרת השיחה עדיין רלוונטית ו וא אמר שבטח.

המשכנו עוד כשעה בשיחה ידידותית ונעימה עד שכבר הייתי חייבת ללכת לאסוף את הילדים.

יום לאחר מכן היינו אמורים להיפגש.

קמתי בבוקר עוד עם שאריות שמחה על הפגישה בערב..

לקראת הצהריים שלחתי לו תמונה..משאירה מעט מקום לדמיון, כפי שנהגתי לעשות לפני כל פגישה.

אין תגובה. שעה. שמעתיים. שלוש.

משהו בשתיקה הזאת גמר אותי.

מה. מה? איך..איך אני אמורה להתענג על לרצות אותך, כשאפילו לא איכפת לך אם אני קיימת? אם אתה לא רוצה אותי אז מה התפקיד שלי? אני לא צריכה שולט כדי שיעשה לי טובה, אני רוצה מישהו שירצה שאני אהיה שם לרצות אותו.

אני לא יודעת אם העמדה הזו ברורה כי כביכול נשלטת אמורה לרצות מה שהשולט רוצה, אבל אם אין את התחושה שהוא רוצה..זה קצת מאבד את הטעם לא?

לקראת הערב שלחתי לו שאני לא כל כך מרגישה טוב ושאני לא רוצה להדביק, זה לא היה בדיוק שקר, כאב לי קצת בלב מההתעלמות.

נתתי עוד זמן עד שביטלתי את הבייביסיטר אבל לא הייתה תגובה.

רק פחות משעה למועד הפגישה המתוכנן שלח "באסה, תרגישי טוב ❤️".

אני חושבת שאני סיימתי.

תאזוק אותי

תקשור אותי

תכאיב לי

תצליף בי

תסטור לי

תצבוט אותי 

תכה בי

תחבוט בי בשלל המשחקים שיש לך בארון

תזיין אותי

וגינלי

אוראלי

אנאלי

תירק עלי

תצחק עלי

תיקח לי את היכולת לזוז

תיקח לי את היכולת לדבר

תיקח ממני את היכולת לראות 

תיקח ממני את היכולת לשמוע

אבל אל

אל תיקח ממני את התשומת לב

זה גבול

רציתי לשמוע מלמודי הניסיון לגבי דינמיקה של סשן מזדמן

ואם להיות יותר ספציפית, אני לא מתכוונת לסשן שקורה במסיבה בין מכרים/ זרים שזורמים ברגע של קלילות..

אלא נגיד שני אנשים (שמכירים וקבעו גבולות) קובעים מקום ושעה, עד לפני שנייה הם סתם שני אנשים 

איך משם נכנסים לשולט/ת נשלט/ת?

כאילו נפתחת הדלת ומה?

ברור לי שאין לזה פרוטוקול אבל אשמח לשמוע דעות, חוויות, המלצות וממש אשמח שיהיה בתגובות ככה שכולנו נשכיל 😊

ומשהו יותר לנשלט/ת - איך נכנסים לסנטר של להיות במקום נשלט, להתמסר לסיטואציה כשזה משהו רגעי ולא חלק מתהליך הדינמיקה זוגית?