יומני היקר שלום,
היינו אמורים להיפגש מחר אבל אני כל כך מוצפת שלא יכולתי לחכות עוד דקה.
אם הייתי יכולה הייתי מתחילה לכתוב לך עוד באוטו מיד לאחר שיצאתי.
זה מוזר להיות כל כך מוצפת ובכל זאת לא למצוא מילים לתאר את החוויה שעברתי עכשיו, כל כך הרבה רגשות אבל הם כל כך אמורפיים..כמו צליל...כמו צבע...מי שלא חווה לא יבין..
זה מהדברים שעוברים בעיניים ולא במילים.
אני אתחיל בלתת לך קצת רקע שאולי יעזור לי גם להבין איך הגעתי לסיטואציה הזאת, פיזית ורגשית.
הייתי על גבול הייאוש עם נגיעות שיעמום.
ההבנה שהנסיך על הטויוטה קורולה הלבנה כנראה לא יגיע מהחלקה ימינה והתחלתי לבדר את עצמי..
התחלתי לסמן את כל מה שלא מתאים, כל מה שלא שייך, כל מה שמתריס וחסר סיכוי, בעיקר מקועקעים גדולים עם פירסינגים או סטלנים עם רסטות – מה להם ולי?
ופתאום עולה מולי תמונה של שתי עיניים כחולות ואחריהן גבר עם חיוך של לב טוב כזה, נראה אחד שלא יפגע בזבוב.
קראתי את הפרופיל שלו וחשבתי לעצמי שזה עוקף כל קעקוע וכל פירסינג..
הוא חילוני ומרגיש צורך לציין, אבל לא סתם חילוני, משהו עם אמירה על חיבור ליהדות, מהחילונים שספק יש ספק אין להם רקע אמיתי סביב הדת אבל בוודאות הם הקימו אג'נדה משלהם על מה נכון ומה לא.
הוא גם שמאלני שאיכפת לו ואני לא איכפת לי, אבל בטוח בפינה הימנית והוא אתלט ככה שאני והגוף השמנמן שלי בטח לא נהיה בטווח שלו, הוא פשוט יפה מידי בשביל להתעניין.
יומני היקר, כמה הופתעתי לקבל התאמה.
זה כל כך הצחיק אותי שהחלטתי לשחק עם זה קצת, הרי גם ככה לא יקרה שום דבר..
אז קישקשנו קצת ועברנו דיי מהר לוואטצאפ ששם הוא מהר מאוד עשה הסבה לדיבור על משיכה ומיניות ו"הבנתי" שהוא כמו כולם ורק רוצה לזיין.
נתתי לו להמשיך את ההצגה שחשבתי שיש שם אבל ממשפט למשפט החיבור התחיל להיות מעניין, כמעט אמיתי..ידעתי שזוגיות לא תהיה פה אז עדיין ניסיתי לשמור על דיסטנס.
היה רגע אחד שהוא סיפר לי שהוא חווה בדידות. הגבתי בצורה כביכול לא נכונה, אבל אני חושבת שזה היה הרגע הראשון שמשהו נפתח אצלי. הכנות שלו לומר משהו כל כך אמיתי, וידעתי בקול שלו שזה לא איזה ניסיון לחרטט.
אחר כך הוא עשה ביד על התמונה שלי, גם בתהליך הזה של האוננות ביודעין ובתחושה הנעימה שליוותה את המעשה היה שלב נוסף בקירבה שפתאום התחלתי להרגיש.
דיברנו בטלפון, דיי הרבה, הילדים הפריעו המון והוא היה סבלני מאוד, למרות שהרגשתי בוודאות שהוא היה מעדיף שהם לא היו ברקע, אבל לא הייתי מצפה לשום דבר אחר מרווק..
בשלב מסוים בשיחה, אני לא יודעת איך, התחלנו לדבר על BDSM .
משהו מוזר קרה...יומנצ'ו אני את המגירה הזו ידעתי שסגרתי, נעלתי וזרקתי את המפתח לים.
זה לא הדבר היחיד שנעלתי. אני ידעתי בכל ליבי שהבחור הבא שייגע בי יהיה אך ורק מישהו שיש לי איתו משהו מיוחד, קשר עם עתיד, אופק משותף.
יומני היקר משהו בו, בפתיחות, בכנות, בקבלה..הרגשתי איתו בבית. ואיפשהו כשזה הגיע לBDSM זה הרגיש לי הדבר הכי טבעי בעולם.
בסוף השיחה קבענו להיפגש למחרת ואני כבר מאז הייתי פיזית ורגשית על הקצה. ההתמסרות אליו הייתה כמו מונחת על מדף, הוא רק היה צריך לשלוח יד ולקחת. סמכתי עליו בלי שום סיבה הגיונית והגוף שלי רק רצה להגיד לו כן להכל.
על הבוקר התקפתי את כל הבייביסיטריות.
מאבקים עם הילדים כדי שיקומו, ידעתי שאני צריכה לשלוח לו הודעה ובאמת היה איכפת לי.
ראיתי שאני עומדת לאחר וצמרמורת של התרגשות עברה לי בגב..ידעתי שתהיה תגובה על זה.
כבר על האיחור הזה הוא הסביר שיהיה עונש מה שפעם היה מפחיד אותי כעת עורר בי ציפייה וחרמנות וכל זה עם מישהי שטרם פגשתי.
היום עבר והרגשתי בכל צעד את הכותנה של התחתונים מלטפת את הכוס החרמן והמתוח שלי.
לא יכולתי להירגע אבל החלטתי לתת לו ספייס ובמקום זה חזרתי על השיחות שלנו, התענגתי על הקול שלו בהודעות..
בדיעבד אין לי מושג איך זה באמת קרה, אבל משהו בחיבור הזה מהצד שלי לפחות, הוליד התמסרות שאת גבולותיה אנינ עוד בוחנת.
הגיע הרגע. שוב בלגאן עם הילדים. שוב איחור ואני חצי חוששת חצי מתרגשת כי אני מבינה שבוודאות יהיה עונש ובשלב הזה הבנתי שעם כמה שזה משחק, הוא לא משחק.
הגעתי והלב שלי היה על 200, החלק ההגיוני שבי הסביר לי שאני הולכת לבית של גבר שאני לא מכירה עם אישור עקרוני להכות אותי, ואם זה לא מספיק הוא גם גר ליד בית קברות.
עשיתי את דרכי במעלה המדרגות. תחושות מעורבות עלו בי. מצד אחד רציתי שהוא ייגש אלי למטה ומצד שני לא הרגיש לי נכון שהוא יפגוש אותי למטה.
נכנסתי בדלת בקושי נושמת ובוחנת את הגבר שעומד מולי.
העיניים הכחולות האלו. אני לא עומדת בהן.
יומני היקר לא היה לי סיכוי...ברגע שהוא שם עלי את הידיים, ברגע שהוא נישק אותי, ברגע שהוא התחיל לתת לי הוראות..אני לא יודעת להסביר.
אני יודעת אבל אני מתביישת.
יומני היקר אני פשוט התאהבתי בו באותו רגע. הוא הפך למישהו המיוחד, המשהו המיוחד..
כל הסשן הדבר שהכי פחדתי ממנו זה שהוא יראה לי בעיניים שאני מאוהבת בו.
זה מצחיק להגיד מאוהבת, אבל כן...זה לא אהבה כמו שבונים בעבודה קשה וחיזור..זה הרגש האינסטנקטיבי שמתעורר מאיזה ריח, מגע, קול...ובו היה הכל..
דברים שלא חשבתי בחיים שאני אנסה, לא רק שהסכמתי לנסות ללא שום חשש, גם נהנתי. לא כי יש תענוג גדול בלקבל יריקה בפרצוף, אבל אין יותר יפה מהפרצוף שלו כשהוא מסתכל ומתענג על המראה שמולו.
הרגש היה באקסטזה והרגשתי שאני רוצה איתו הכל.
מעבר לרגש הגעתי לחוויה שלא זכורה לי שחוויתי.
הייתי על הברכיים והוא הצליף בי עם מגוון צעצועים וצבט והכאיב והרגע המדהים היה שהרשתי לעצמי להשתחרר ולצעוק ושם על 4 עם זעקות הכאב הרגשתי את כל הכאב והקושי של השנים האחרונות מתנקז מכל התאים ובכל זעקה זה יוצא ממני עד שהרגשתי נקייה.
אין סבל, אין ילדים מופרעים, אין החזרי חוב, אין גרוש מטומטם..כל העבר פתאום חלק..
החוסר יכולת שלי לכאוב בחיי היום יום הוא חיוני מאחר ואין מי שיכיל את הקשיים האלו ושנים כבר שאני חיה עם מנגנון ההישרדות שלי שעובד מעולה, אבל פתאום להרשות לעצמי לכאוב עוד ועוד כשאני לא צריכה להקטין, להחביא, להסתיר – יש מישהו מעלי שסופג את כל הסבל שלי ונותן לי להוציא אותו עד קצה גבול היכולת.
בשלב מסוים התחלתי לבכות. זה היה רגע קסום שלא רציתי שייגמר אף פעם.
השעון המעיק הזה. השעון הוא האוייב החדש שלי.
יומני היקר כל דקה איתו הייתה יקרה מפז. לא יכולתי לשבוע מהמגע שלו, בין אם צביטה או ליטוף...
כל כך רציתי לראות אותו גומר. לא יכולתי ללכת לפני השרירים שלי לא הסכימו.
ניסיתי לרדת לו אבל כנראה שעשיתי את זה לא מספיק טוב, הרגיש שמשהו לא הסתדר שם..אבל הוא ירד לי. זו פעם ראשונה שנהנתי. האמת חלק בי לא רצה שהוא יפסיק אבל הייתי כל כולי בלתת לו להוביל. רק מהזיכרון אני יכולה להרגיש את הלשון שלו על הכוס שלי ורטט מדהים עובר לי מהכוס ולאורך כל עמוד השדרה.
בסופו של דבר אחרי שמשכתי אותו להמשיך כמה פעמים הגיע הזמן מעבר לעבר לעבר ללכת הביתה.
אני אשקר אם אני אומר שלא התאכזבתי שהוא לא גמר. כל כך רציתי, גרם לי להרגיש קצת כאילו אני לא בסדר. איך יכול להיות שאחרי סשן, אחרי שירדתי לו, אחרי שהוא זיין לי את הפה, אחרי שהוא זיין אותי – כלום.
אולי אני לא באמת עושה לו את זה? אולי הוא לא נמשך אלי?
בדרך החוצה הוא נתן לי את המשימה לכתוב לך ושוב הדהים אותי כמה שהוא מדויק, כאילו יש לו תסריט עם שליפים של בדיוק איפה לגעת בי ומה להגיד לי.
בעיקר אני מתביישת שהוא יקרא שאני מאוהבת בו, אני לא רוצה שזה יפחיד אותו. שנינו יודעים שזה לא לנצח. כרגע במקום שאני מרגישה אני לא יכולה לראות את עצמי מוותרת, מצד שני אחרי שטעמתי אותו אני מעדיפה לבכות אחר כך אבל לא לוותר עליו עכשיו. אני לא חושבת שאני אמצא עוד אושר כזה. זה לא עניין של השליטה, שולטים יש כמו זבל..הוא מדויק לי כל כך. הוא כאילו יודע לפני מה אני רוצה..אני לא יכולה לוותר על זה. עדיין לא.
לילה טוב יומני היקר.
אני מקווה לכתוב לך שוב בקרוב.
