הטיפוס שלי..
הרבה שואלים אותי מה הטעם שלי, מה הטיפוס שלי... ובאמת שניסיתי למצוא את המילים לתאר, ואני חושבת שלאט לאט זה מתבהר.
הטיפוס שלי הוא קצת שבור, אבל לא אחד שיודעים שהוא שבור. הוא חברותי ועסוק ואולי גם אבא טוב לילדים שהביא עם האקסית, הוא מכבד ומכובד ונורמטיבי. יש לו כמה שריטות שהוא הצליח לנרמל והוא לחלוטין עובר כאחד האדם, ואפילו מעל הממוצע. אבל בפנים הוא שבור, יש לו סדקים בשכבה בלב שהוא כיסה. הוא לא חושף את זה בפני אף אחד, אולי אפילו הוא לא כל כך מודע לשברים שלו. אבל אני יכולה להריח את הפחד שלו, את החסכים...
ואם הריח שלהם לטעמי אני אתחיל לטפטף את עצמי דרך הסדקים למקומות שהוא לא ידע שקיימים בלב שלו, למלא אותו לאט לאט..עד שהוא יאהב אותי בדרך שאף גבר לא יכול, כמו שרק מי שנמצאים לו מתחת לעור יכול, והוא לא ידע לשים את האצבע על למה. ומשם אני אדע שהוא אף פעם לא יפגע בי. כי אני הכל. ואז...אז אני אתן לו את המושכות לשלוט...