יומנה של קטנה

אחד הדברים שהכי מעצבנים בלהיות לבד זו החרמנות הזו

החרמנות שמטריפה את הראש

חרמנות שמרגישים את הדופק בכוס

שהגוף צמא למגע 

לכוח ואגרסיביות

לעדינות 

לכאב 

לליטוף וחיבוק

לכל מגע שאפשר להשיג 

לאובדן השפיות 

חרמנות שגורמת להתחנן 

למשהו 

כל דבר

חרמנות שיכולה להוציא לפחות 5 גמירות 

חרמנות שגורמת לנואשות 

בא לי אותו שוב, אני מתגעגעת למיניות שהייתה איתו 

ואני רשמית מתחרפנת 

נראה שאלו הדברים היחידים שאני יכולה לסמוך שתמיד ישארו.

זה הדבר היחיד שאני מרגישה מאז, 

עצב שלא נגמר עם אכזבה שלא עוברת

זה משגע אותי

כמה קצת ואפילו כלום הייתי בשבילו שהוא מסוגל לדפדף אותי ככה, בייחוד שבשבילי הוא היה הכל, גם שלא רציתי אותו, הייתי צריכה אותו 

כמה פעמים ניסיתי לדפדף אותו בכזו קלות כמו שהוא עשה רק כדי לחזור אליו על 4 כמו מטומטמת כל פעם

 אולי אני באמת כלום ושום דבר, לא מספיק חשובה וטובה בשביל שיהיה לי משמעות אצל מישהו

כדי שמישהו ירצה אותי

כדי להיות אופציה ראשונה של מישהו

שמישהו יבחר בי.

אני לא מצליחה להבין למה לא מגיע לי להיות נאהבת, רצויה ושייכת. אולי אני פשוט צריכה להשלים ולקבל את זה כמו שזה, אולי זה הגורל שלי. אולי אני צריכה להפסיק להילחם בזה.

אני יודעת שאני קשה להכלה, נכון עברתי הרבה ויש לי מלא בעיות אבל קיוויתי ובאמת האמנתי לרגע שמישהו יקבל אותי כמו שאני, איזה מטומטמת אני להאמין בשטות כזו.

איך חשבתי שאם אתן את כולי, זה יהיה מספיק כדי לקבל משהו חזרה. 

כל מה שרציתי זה להיות בשבילו הכתף שאף פעם לא הייתה לי, ואולי אקבל מקום בטוח חזרה. 

אפילו כשק חבטות אני לא רצויה.

אוף אוף אוף

מטומטמת 

מטומטמת 

מטומטמת 

הוא לא שלי, 

אבל אני הייתי שלו,

הייתי שלו מכף רגל ועד ראש

הייתי שלו אפילו בנפש.

אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב איך הוא מלטף מישהי אחרת

איך הוא הוא עוטף אותה כמו שפעם עטף אותי

איך הוא קורא לה קטנה שלו 

איך מסמן אותה שכולם ידעו שהיא שייכת לו

שהיא לא תשכח 

אני מרגישה קנאה אדומה ובוערת

יחד עם אכזבה שנראה שלא עוזבת

אני חושבת וחושבת וחושבת

למה לא אני במקומה? אולי לא הייתי ילדה מספיק טובה כמוה? מה חסר בי ? אני נתתי מה שיש לי , למה מה שיש לי לא מספיק טוב?

בא לי שולט 

שישתמש בי

שיעשה בי מה שבא לו, שלא יהיה לו אכפת אם כואב לי או כמה פעמים גמרתי.

בא לי שלא יעצור כל עוד לא אמרתי תמילת ביטחון, גם אם אני בוכה או מתחננת

בא לי שיתעלל בי, 

אגיג'נג בלתי פוסק, שיגרום לי לחשוב שאני יכולה ומותר לי לגמור ואז שיעצור אותי אלפית שנייה לפני השיא

בא לי לגמור כל כך הרבה פעמים עד שזה יכאב ואני לא ארצה עוד אבל הוא בכל זאת ימשיך.

בא לי שיחנוק אותי עד כמה שניות לפני איבוד הכרה

בא לי שיחנוק אותי שאני גומרת

בא לי להתעורר אליו בתוכי 

אוף אני חרמנית 

יש לי חשק לכתוב, להעביר למילים את כל מה שעובר בראש, אבל איך אפשר? בטח שיש כל כך הרבה. יכולתי לכתוב ספר שלם רק על הכמות המחשבות שיש לי ביום אחד. 

יותר מידי מחשבות בלתי פוסקות, תהיות , התלבטויות ועוד מיליון דברים רצים ללא הפסקה. 

כל כך הרבה דברים לעשות, עומס בלתי פוסק, אין רגע של שקט 

אוף כמה אני מתגעגעת לשקט בראש

לכלום ושום דבר

אני לא רוצה לחשוב, לא רוצה להחליט, לא רוצה אחריות, לא רוצה כלום

רק שקט

אני רוצה כל כך סשן עם בן אדם ,שולט ודאדי שאני סומכת עליו לחלוטין, כדי שאוכל לשחרר את הכל הכל, באמת פשוט להרפות כבר.

אני רוצה לרחף, להרגיש בעננים ובכל זאת בטוחה ועם הרגשה טובה.

אני רוצה את הרגיעה המוחלטת שאחרי.

את החיבוק החם

המילים הטובות.

אני לשם שינוי לא רוצה כאב חזק, לא רוצה אגרסיביות , אני רוצה פשוט חום. 

אני רוצה להיות קטנה, מחובקת במיטה, מתחת לסמיכה, שוקו חם על השידה לידי, ונשיקה על המצח, להרפות הכל 

במקום זה רועש קר ולבד.

אני חושבת שעשיתי טעות

הכוונה אני חושבת שעשיתי טעות שוב

בזמן האחרון נראה שעשיית טעיות זה הדבר היחיד שאני צולחת בו 

וכן אני יודעת שמטעויות לומדים ומתפתחים וכו... נראה שזה לא תקף כשזה נוגע אליי 

וידפוק לי אותה בראש. 

תודה והמשך לילה נפלא.

הגעתי למסקנה שאין הרבה סדיסטים אמיתיים פה, אין מי שבאמת ירצה להכאיב כמו שצריך, שירצה להתעלל

כמובן בהדדיות, רצון ועם מילת ביטחון והכל 

אבל אני צריכה סדיסט אמיתי 

שלא יפחד להכאיב לי כמו שצריך

שיגרום לי לבכות , ועדיין ימשיך

אני צריכה שמישהו יתעלל בי

אני רוצה אגי'נג בלתי פוסק שאחריו יהיה גמירות בלתי פוסקות 

אני רוצה אפילו לסבול קצת 

אני רוצה להגיע לקצה

לגבול קצה היכולת שלי

אולי זה החוסר שינה שכבר מתחיל להשפיע עליי אחרי שהפסקתי לישון בזמן האחרון, אולי כי אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה לקחתי משהו לאכול, 

אולי זה החוסר בכאב, החוסר ביכולת לשחרר שליטה,

הרי עבר יותר מחודש מהסשן האחרון. 

אבל משום מה אני מרגישה שהקטנה שבפנים בוכה, 

הרבה זמן שהיא לא שמעה שהיא טובה 

שהיא שייכת ורצויה, מוגנת ובטוחה. 

היא בוכה והלב כואב איתה, הרי שתינו רוצות שמחה.

היא בוכה ואני חושבת,

אולי אני לא טובה?  

אולי לא מגיע לי להיות שייכת ורצויה? מוגנת ובטוחה?

היא בוכה, ואני עושה הכל כדי להתעלם

כי אחרת אני אבכה איתה