יומנה של קטנה

למה אני עדיין ערה? זה כבר יום חמישי ברצף שאני לא ישנה בלילה, אבל זו כבר רמה חדשה

אולי אהפוך את זה כבר ללילה לבן לחלוטין ולא אשן בכלל הפעם, אולי ככה זה יסתדר

אולי אני בכלל חוזרת לתקופה שאני צריכה כדורי שינה

מוזמנים לדפוק לי מחבת בראש, אולי ככה לפחות אני אקבל קצת שעות שינה חחח

מצאתי טיוטה ישנה שכתבתי על סשן ישן, תהנו 

השעה היא קצת אחרי חצות , אני מסטולה 

שכבנו בספה ביחד, הוא ראה משהו בטלוויזיה שלא טרחתי אפילו לשים לב מה, כי אני עסוקה בנגיעות הקטנות שלו, הוא משחק בגוף שלי בלי להסתכל עליי אפילו. 

שכבנו ככה חצי שעה בערך והוא ידע טוב מאוד מה זה עשה לי, הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ.

בשלב מסוים הוא החליט שנמאס לו,

"קומי" בלי לתת לי מבט אחד אפילו, והוא בעצמו קם לעמוד מול הספה. 

ואני כמובן קמה בלי לשאול פעמיים, 

הוא מסכל עליי, אני מכירה תמבט הזה

הוא מסמן לי עם מבט על הספה, ואני יודעת מה הוא רוצה. 

ידיים נמוכות על הספה עם רגליים עומדות על הרצפה ותחת למעלה. 

שוב בלי להסכל עליי, הוא משאיר אותי בתנוחה הזו והולך לחדר , אני יודעת כבר לא לזוז. 

אני שומעת אותו חוזר עם שקית , אני גם יודעת מה השקית הזאת אומרת. 

בהתחלה הוא מניח אותה, אני לא יודעת אם הוא כבר הוציא ממנה משהו. מה שאני יודעת זה שבלי שום אזהרה , הוא מתחיל לדחוף אותו לתחת שלי, 

הפעם בלי הכנה, בלי חומר סיכה. אני בתגובה לא בורחת , אני יודעת יותר טוב מזה, אני פשוט מוציאה קולות של כאב, עד שכולו בפנים וזה הופך לגניחות של כאב. 

כתגובה לקולות שלי הוא אומר לי , "מה לעשות ,לא מגיע לך חומר סיכה היום נכון?" ואני מוציאה צליל שאני לא יודעת להסביר כתגובה , הוא מגיב "את חושבת שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה גם אחרי שאמרתי לך לא?" ואני מבינה למה הוא מתכוון, הוא שולח תיד לדגדן שלי תוך כדי ואני משתגעת, "אני אגמור" אני אומרת , הוא מזיז את היד ,"את חושבת שמגיע לך לגמור אחרי שגמרת בלי רשות ושאמרתי לך לא?" 

עוברות כמה שניות בלי שאני מגיבה, הוא תופס לי את השיער ומושך אותי למעלה קצת ומגביר עוצמה, אני מגיבה , "לא" , הוא מושך חזק יותר, "לא מה?" "לא דאדי" הוא משחרר אותי ומחזיר את היד לדגדן שלי, "של מי את? למי הכוס הזה שייך? מי מחליט אם ומתי את תגמרי?" כתגובה ליד שלו על הדגדגן ולשאלות אני גונחת, הוא תמיד ידע איך לגרום לי להיות קרובה לגמירה בשניות ,אבל אני יודעת לא לגמור בלי רשות אז במקום לענות על השאלות שלו אני אומרת, "תן לי לגמור, בבקשה" בקול מתחנן "תן לי, תן לי , תן לי" הוא לא עונה ישירות, הוא נהנה מזה ,

"תעני לי ואחשוב על זה" ואני ראיתי את זה כתקווה שאולי באמת אקבל רשות, אני כבר קרובה מאוד, אני מחזיקה את הגמירה כבר כמה זמן כי הוא לא הפסיק לשנייה לשחק לי בדגדגן, לא הפסיק לשנייה לזיין אותי, ובגלל זה הקול שלי זה משהו בלתי ניתן לתיאור, רועד, מתחנן, מגומגם "שלך ,שלך,שלך, רק שלך" הוא נשמע דיי מרוצה "את רוצה לגמור קטנה?" "כן,כן, בבקשה,תן לי" והוא מגיב כמעט ישירות "חבל שלא מגיע לך קטנה" והקול שיצא ממנו היה מסופק ומרוצה מעצמו כי הוא כל כך נהנה מלשחק בי ככה, יחד עם המילים האלו הוא מזיז את היד מהדגדגן ומוציא אותו לגמרי, 

הייתי כל כך קרובה, אלפית שנייה נוספת והייתי גומרת, והוא ידע את זה, אז באותו רגע צמרמורת עברה לי בכל הגוף "לא, לא,לא, אבל, למה" יצא לי מהפה בלי שליטה בסוג של מלמול. 

עוברות כמה שניות שאני לא שמה לב מה קורה סביבי, עד שאני מרגישה תמכה הראשונה, אני לא יודעת מתי הוא הספיק להוציא תחגורה מהשקית.

"תתקופפי חזרה" 

 ושנינו יודעים, זו רק ההתחלה.

כמה אני מתגעגעת לסשנים כאלה

מחקתי,ערכתי קצת , מפרסמת מחדש

אולי אכתוב את ההמשך 

איזה מין בן אדם שפוי בדעתו יחפש וירצה כאב?

מי צריך שיכאיבו לו? אבל באמת יכאיבו בצורה שתשאיר סימנים לפחות לכמה שבועות? אף אחד נורמטיבי זה בטוח 

מזל שאני לא שפויה בכלל, שאני כל כך רחוקה מהנורמה. 

אני מרגישה חוסר כי כבר תקופה שלא חוויתי כאב טוב, כאב אמיתי. לא רק כמה הצלפות וספנקינג. 

אני רוצה להרגיש את הכאב כל כך חזק שאני לא אדע כלום חוץ מהכאב, שאם ישאלו אותי שאלה אני לא אדע לענות כי אני כל כך שקועה בכאב ובמה שהוא מביא איתו. 

אני רוצה למתוח תגבולות שלי

אני רוצה שיהיה לי קשה ומאתגר, פיזית ונפשית 

אני רוצה שולט וסשן שיביא אותי לקצה, שיגרום לי לצאת מדעתי, כי דעתי היא לא מקום כיפי וטוב בזמן האחרון. 

אני רוצה לקבל אוויר לנשימה, להיות מסוגלת לנשום ולהכניס את האוויר לריאות , כי לפעמים בייחוד בתקופה האחרונה אני לא מצליחה לעשות את זה, לפעמים זה קשה לעשות את זה בלי כאב, בלי מישהו שינחה ויעזור. 

אני צריכה את השחרור שהכאב מביא כי יש עליי יותר מידיי, אני צריכה את השחרור של ויתור השליטה כי אני מתחילה לאבד שליטה בהכל.

אני צריכה אותו כל כך , הכאב, אני צריכה אותו כי השעה 3 בלילה שוב ואני לא יכולה לישון.

אבהיר שאני חלילה לא נגד או שופטת את עצמי על הרצון והצורך בכאב, אני אוהבת את ואני יותר מבסדר עם זה שזה לא שפוי( בעיניי אנשים נורמטיבים ולרוב החברה לפחות)

עברו מלא זמן מאז הפעם האחרונה שלקחתי תמבחן ומלא השתנה חחח, מי ידע שאני 100% בראטית, אני אוסיף שאני גם לפחות 75% good girl 

== Results from bdsmtest.org == 

100% Brat 

100% Masochist 

99% Sadist 

96% Boy/Girl 

93% Submissive 

91% Rope bunny   

79% Ageplayer 

Brat tamer 78%

77% Rigger 

Dominant 76%

75% Daddy/Mommy 

71% Owner 

61% Experimentalist 

60% Switch 

51% Degrader 

50% Exhibitionist 

46% Master/Mistress 

45% Vanilla 

34% Non-monogamist 

34% Voyeur 

27% Slave 

25% Pet 

24% Degradee 

20% Primal (Hunter) 

13% Primal (Prey) 

למה אני לא מצליחה לישון? למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב? 

געגוע, מחשבות, ספק עצמי,עצב,חרטה, תהיות, מיליון ואחת דברים שעוברים בראש

אני רק רוצה לשכב עם אבא במיטה, להרגיש איך הוא אוחז בי כאלו הוא מפחד שאעלם, להרגיש את הליטוף שלו, להרגיש את הקרבה והמגע של עור בעור, לשמוע איך הוא קורא לי שלו, לשמוע שהייתי טובה, לעצום עיניים ולהרגיש בטוחה כי אבא לידי, לדעת שאין לי צורך לדאוג לכלום כי אבא ידאג להכל

גם אם זה לרגע אחד קטן להרגיש שמחה

למה אני לא יכולה להיות שמחה? ללחוץ על כפתור ולהרגיש מאושרת פשוט?  

למה? 

אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, לשחזר את אותו הערב

את אותו הערב שהפך להיות הפעם האחרונה שהרגשתי קטנה, וגם לפעם הראשונה שלא רציתי להרגיש ככה

יש כל כך הרבה מעבר למה שאני הולכת לנסות לספר, כי לספר ולהעביר הכל נראה לי בלתי אפשרי.

באותו הערב בשונה מבדרך כלל אני לא יכולה באמת להגיד שזה היה סשן.

אני לא יודעת למה 

אולי זה היה הכאב האמנם לא ממושך אבל הבהחלט חזק

אולי זה היה הכמות גמירות

אולי זו הייתה הסטלה 

אולי זה היה החניקות הארוכות והחזקות

אולי זה היה המצב הנפשי שלי

או שזה אולי בכלל שילוב של הכל 

אבל נכנסתי עמוק, נכנסתי חזק.

בהתחלה היה לי שקט מוחלט בראש, כאלו אני מרחפת ולקח לי קצת זמן לצאת מזה ולחזור "לקרקע" מה שנקרא.

כש"חזרתי" הרגשתי קטנה , שכבתי מעל אבא בספה (אם זה נכון עדיין לקרוא לו ככה) הרגשתי בטוחה, היה לי טוב.

עברו כמה דקות ואבא ביקש ממני לקום למיטה , לקח לי כמה דקות לקבל את זה שאני צריכה לקום אבל בסוף קמתי והלכתי למיטה,

אבא לא בא אחרי הפעם (גם לא בכמה פעמים אחרונות) הוא אמר שהוא הולך לקחת תכלב שלו לסיבוב שלא יעשה בבית בלילה. 

עם כמה שרציתי שיעטוף אותי באותו רגע, אמרתי בסדר כי זה דבר לגיטימי.

אז שכבתי במיטה לבד וחיכיתי שיחזור, אבל השוק שלי הגיע יחד איתו, 

כי כשהוא חזר, בפעם הראשונה שזה קורה, אבא לא בא להיות איתי במיטה, בהתחלה חשבתי שהזיתי ואבא עדיין לא חזר אבל ששמעתי אותו מהסלון הבנתי שזה לא המצב, 

"למה אבא לא בא להיות איתי?" "למה אבא לא רוצה אותי לידו?" "אולי אבא חושב שנרדמתי והוא לא רוצה להעיר אותי?" 

ויחד עם המחשבה האחרונה החלטתי לקום אליו, 

הלכתי לסלון וראיתי אותו שוכב על הספה, רואה משהו בטלפון, 

שהוא ראה אותי הוא אמר לי לחזור לישון , אבל במקום להקשיב הנחתי חצי גוף עליו, בסוג של חיבוק, עם הראש על החזה של אבא. 

הרגשתי צורך במגע, בקרבה, באבא

אבל אחרי כמה שניות הוא אמר לי "את מפריעה" ולקח לי כמה רגעים להבין ולהקל, הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, "לכי למיטה, את מפריעה, אני אבוא עוד מעט " 

החזרתי את הראש לחזה של אבא בלי לזוז ונתתי למילים לחלחל ולשקוע

ואז בלי לומר מילה, בלי להביט עליו, בלי שום דבר

קמתי והלכתי למיטה, לבד,

נכנסתי לשמיכה, קירבתי את הרגליים לחזה כמה שאפשר.

הרגשתי כמו ילדה מטומטמת, הרי ברור שאני מפריעה ואבא לא רצה אותי לידו, אם הוא היה רוצה הוא היה בא.

הדבר הבא שאני זוכרת זה שהדלת נפתחה ואבא נכנס, מודה שהתרגשתי

חיכיתי לו, הרי זו הייתה אשמתי , חיכיתי לרגע שיכנס למיטה ויחבק ויעטוף אותי כמו תמיד, שיקרא לי הילדה הקטנה שלו. 

הוא נכנס למיטה והתחלתי להרגיש חנק של בכי שהולך לבוא  

כי כשהוא נכנס למיטה הוא נכנס עם הגב אליי, בקצה השני של המיטה , הוא שם תטלפון במטען והלך לישון, בלי אפילו נגיעה או מילה אחת, זה גרם לי לתהות אם אני בכלל שם.

לאורך כל הלילה לא הצלחתי לישון, בהתחלה חשבתי רק על כמה אני רוצה חיבוק מאבא, איך אני כל כך קרובה אך בכל זאת רחוקה

ככל שעבר הזמן נפלתי חזק יותר, עד לפני הערב הזה הייתה רק פעם אחת שהרגשתי כל כך קטנה, לא ידעתי מה לעשות, פעם קודמת הרגשתי את ההפך המוחלט , נרדמתי על אבא בזמן שאני מוצצת את האצבע שלו כמו מוצץ, אני לא זוכרת איך זה הגיע למצב הזה אבל הרגשתי כל כך טוב שלא היה לי אכפת, הפעם לא ידעתי מה לעשות, פשוט שכבתי בקצה של המיטה, רגליים צמודות לחזה, מנסה להחזיק את עצמי מלבכות ולהעיר את אבא.

אחרי כמה שעות של הרגשה שאני לא יודעת לתאר התחלתי לאט לאט לחזור למצב הרגיל, מה שאומר שהמוח חוזר לפעול ולחשוב, אז במשך כמה שעות טובות שיחזרתי את הכל, לא רק את הערב, את כל החודשים האחרונים, את כל הדברים שהחלקתי כי אהבתי את אבא, וחשבתי שאכפת לו ממני

אבל באותו ערב, נפלה עליי ההבנה והכל אצלי השתנה

בשלב כלשהו נרדמתי, ושקמתי כבר לא הופתעתי לראות שאבא לא במיטה

קמתי לסלון וראיתי את אבא במחשב, הוא הסתכל עליי ,לא אמר מילה והסתובב חזרה,

לקח לי כמה דקות אבל החלפתי בגדים לקחתי תמפתחות לרכב ואמרתי לאבא שאני הולכת.

מתוך הרגל או אולי באיזה שהיא דרך ידיעה שזה יהיה האחרון, נתתי לאבא חיבוק. 

אבא ביקש ממני להודיע לו שהגעתי הביתה 

אבל לא הודעתי, והוא לא בדק מה איתי

עבר חודש מאז ואף אחד מאיתנו לא יצר קשר עם השני 

אבל הוא בשונה ממני, המשיך הלאה ישירות

ואני נשארתי לאסוף את עצמי מחדש 

אבל אני לא יכולה להספיק לחשוב ולשחזר,מה עשיתי שאבא התהפך ככה, שלאבא הפסיק להיות אכפת, בטוח עשיתי טעות, אבל אני לא מצליחה להבין מה היא. 

כן זה פוסט ארוך, אולי אמחק אבל כרגע רוצה לפרוק 

מקווה שזה מובן 

אני לא יודעת איך עוד לתאר את ההרגשה שיש לי כרגע 

אני חושבת שהשלוש מילים האלה ממש לא מספיקות

זה כמו סערת רגשות וריקנות מוחלטת בו זמנית

מיליון מחשבות וריק מוחלט עובר בראש

הנפש תשושה אבל הגוף עירני 

מצד אחד אני רותחת מעצבים, אני מרגישה כעס שאי אפשר לתאר

מצד שני אני לא באמת עצבנית 

דבר אחד אני יודעת בוודאות אני בהחלט מאוכזבת 

אני מאוכזבת מכל כך הרבה דברים שונים

אני תוהה מה הולך לקרות

אולי אני הולכת להתפרק

אולי להתפוצץ

אולי לקרוס

אולי זה בכלל יעבור ואני ארגע

באיזשהו מקום אני רוצה סשן אינטנסיבי עכשיו

להגיע למצב שהראש מרחף לגמרי

לשחרר את הכל

לשכוח ולעזוב הכל בצד ופשוט לתת למישהו אחר לדאוג לי 

אבל זה לא אפשרי כרגע, אז אני כותבת את זה 

בא לי

בא לי להיות משויכת למישהו שמגיע לו אותי

בא לי להרגיש שייכת

בא לי מישהו שארגיש בטוחה איתו

בא לי מישהו שארגיש בנוח להיות קטנה איתו

בא לי להיות טובה בשביל מישהו שאני יודעת שיעריך את זה

בא לי לתת את כולי, גוף ונפש

בא לי לתת את המושכות ולסמוך שיוביל אותי 

בא לי לרדת לברכיים מול מישהו שאני מכבדת ומעריכה

בא לי מישהו שידע מתי להכאיב ומתי ללטף

מתי להיות קשוח ומתי להיות רך 

בא לי מישהו שאפשר לדבר איתו שעות בלי לשים לב שהזמן עובר

בא לי לגרום למישהו סיפוק וגאווה 

בא לי מישהו שירגיש בנוח איתי ולא יפחד לשתף אותי 

מישהו שירגיש ביטחון איתי כמו שאני איתו

בא לי שולט אמיתי שהוא הרבה מעבר לרק שולט שלי, מישהו שהוא גם הבן זוג שלי, ובכללי בן אדם טוב

נראה שזה בלתי אפשרי למצוא משהו כזה , אני יודעת, וויתרתי כבר 

אנשים נורמטיבים בחיים לא היו מבינים את המשפט הזה אבל שיערתי לעצמי שבכלוב הוא יהיה יותר מובן והגיוני, אמנם לא לכל מי שפה הוא יהיה מובן כי מי שפה נטו בשביל מין בהחלט לא יבין. 

אבל לאלה שמוצאים בבדסמ משהו מעבר, לא רק שזה יהיה מובן אלה הם גם אפילו יזדהו איתו. 

כאב, איך אני אתאר אותו? יש לדעתי שתי סוגים של כאב, כאב נשלט וכאב בלתי נשלט. 

כאב בלתי נשלט, אני מניחה שזה דרך אחרת להגיד כאב אמיתי. כאב שאין שליטה בו או רצון בו, כאב כזה נדיר שמישהו ירצה. כאב כזה זה כאב שקשה לקום ממנו, המשפט בהחלט לא מדבר על כאב כזה, כאב כזה לדעתי לא ניתן לתאר בפשטות כזו, לכאב כזה צריך פסקה שלמה לפחות. 

כאב נשלט לעמות זאת, זה כבר דבר אחר לגמרי. כאב נשלט אמנם בהתחלה מרגיש כואב בין אם זה פיזי או נפשי, והגוף אכן נרתע ממנו בהתחלה אבל מהר מאוד מוצא את עצמו נמשך אליו. מדובר על כאב רצוי, שיש יכולת לשלוט באם ומתי הוא יבוא, שיש רצון בו. כאב כזה אני לא יכולה למצוא את עצמי באמת חושבת עליו ככאב, אלה ככלי מסוים אולי. כי לי, הוא סך הכל דרך להגיע למשהו אחר, חזק יותר, טוב יותר. 

בין אם זה כלי כדי לשחרר את הראש , כלי כדי להרגיש משהו , כלי כדי להתחרמן, כלי למיליון ואחת דברים שונים. 

אז אני מניחה שלפחות אצלי מזוכיזם זה לא באמת לאהוב את הכאב אלה את מה שהוא מביא איתו , בין אם זה מיני ,פיזי או מנטלי. 

ואחרי שחווים את הכאב הנשלט, והתרגלות אליו, הוא חסר, וכואב בלעדיו.