מִיוֹמָנָהּ שֶׁל בֵּטָא

תן לי להתמכר אליך לאט. 

אל תבהיל אותי כשתבוא בבת אחת. 

תן לי קצת ותגרום לי להתחנן לעוד. 

תלמד לקרוא אותי בין השורות.

תוך כדי כניסה אל הבית, הוא הניח לי יד על המותן, חצי מחבק, חצי זורם פנימה. 

נשמע טריוויאלי, אבל זה לא.

אחרי שנים של שמירת נגיעה, אחרי חודשים ארוכים של בצורת, די במגע הפשוט והסתמי ביותר כדי לעורר את החיה הרעבה השוכנת בתוכי. 

היא קמה, מרימה את הראש, דורשת אוכל. 

כל הגוף מתעורר יחד איתה, כמה למגע הזה, ליד חמה שמונחת על המותן. רוצה לשקוע בו, להתמסר אליו לחלוטין. 

 

 

עדיין לא, קטנה. 

גם תורך יגיע.

את בכלוב, למה ציפית??

שיכבדו אותך?

שיהיו נחמדים?

שיתייחסו אלייך כמו אל אחד האדם? 

אבל את ב כ ל ו ב ! וזו היתה בחירה שלך להיכנס לכאן.

אם את כאן, את מזמינה את זה. את ר ו צ ה את זה. 

שיזלזלו בך.

שישפילו אותך.

שיכאיבו לך.

שאנשים זרים יכתבו לך כאילו את רכוש שלהם.

את תמיד הבעיה. תפסיקי לעשות דרמות. 

קשר? חיבור? בן אדם עם רגשות?

מצחיקה. את חפץ. לא יותר.

את נשלטת, לא? אז תני לנו לשלוט בך! 

 

שאלת מבחן קלאסית בדייטים של דתיים. 

ובכל זאת. 

איך באמת את רואה את שולחן השבת שלך? 

 

(אזהרה: קיטש ברמה גבוהה)

שולחן ערוך, עמוס בכל טוּב. 

סלטים שהכנתי, חלות שאפיתי. 

הבית נקי. מואר באור נרות השבת. 

המולת השבוע נרגעה והכל שקט ונעים.

אני לבושה בבגדי שבת, מאופרת קלות, מבושמת.

הוא חוזר מבית הכנסת מחוייך ואני יודעת שהוא התרכז פחות בתפילה ויותר במחשבה שאני בבית, מחכה לו. 

 

הוא מסתכל לי בעיניים בזמן אשת חיל. העיניים מדברות אהבה. 

יש כוונה בכל מילה.

מקדשים, אוכלים, מדברים, נוגעים מדי פעם. 

זמן שהוא כולו לקדושת השבת, ליחד שלנו. 

 

עוברים לספה.

צמודים. מחובקים. מתנשקים.

גופים משתלבים זה בזה.

נותנים לאווירה להתחמם לאט.

אנחנו לא ממהרים לשום מקום. יש לנו את כל הזמן שבעולם. 

 

הוא מוביל אותי אל חדר השינה.

זה הזמן שלו עכשיו.

להשתמש בי.

לעשות בי כרצונו. 

לטרוף. לכבוש.

לפרק ולהרכיב מחדש. 

להשפיל ולרומם.

ואני? שלו. מתמסרת לו לחלוטין. 

 

כי החיבור הטהור והקדוש בינינו הוא הוא הביטוי העמוק ביותר לקדושת היום.

לעשות משהו קיצוני? 

לברוח מעצמי? 

לוותר על העקרונות שלי? 

לעשות דברים שכנראה אתחרט עליהם אחכ? 

 

 

ואם אני מרגישה שכבר אין מוצא?

ואם הוא מכלה אותי מבפנים? 

לערב צוות.

בגדול ערב צוות של מורים זה כמעט כמו השטיח האדום (מי שמכיר יודע). 

ואני בשמלה שחורה קצרה (יחסית), גרביונים ועקבים.

מתוקתקת, איפור, שיער, הכל. בגדול הייתי בטופ שלי הערב, קיבלתי המון מחמאות וזה היה כיף.

 

חבל שאין מי שיהנה מזה חח

אחותי כלה? 

אחותי קלה? 

גן נעול - מעיין חתום.

גן נעול - לא שביל אליו לא דלת.

מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? 

 

מי זאת עולה מן המדבר?

מתרפקת על דודהּ

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

בין שדי ילין. 

 

הבא? היבוא? 

בכל ציפייה יש עצב.

גן נעול - אישה.

גן נעול. 

כך אמר לי היום תלמיד בן 14. 

 

כמובן שהוא התכוון לכך שהוא מעדיף לסיים לענות על הבחינה בזמן השיעור של חדווה, המורה לסִפרות, כדי שהוא יפספס את השיעור איתה. 

 

אישית, אני יכולה להבין. היא מפחידה גם אותי.

נותנת וייב של רוחל'ה קשתי (למי שמכיר). 

כלומר, בקצב האיטי להחריד שלי.

ואני מבינה, באמת.

למי יש סבלנות וכוח? 

אז הם מוותרים. 

עליי. 

וזה בסדר, באמת.

מאמינה שדברים קורים בזמנם,

ואם זה לא קורה, זה לא הזמן.

או שזה לא שלי. 

הכל טוב, באמת. 

רק תבינו. 

לקחת את הזמן ולתת לדברים לקרות לאט -

הכרחי מבחינתי. 

ככה זה. 

ואני יודעת. 

האחד שייקח את הזמן יחד איתי,

הוא האחד שיקבל הכל.

שארצה לתת לו הכל.

נגדל יחד 

וזה יהיה מדהים.

באמת.

הפנה אתה את גבך לעולם! (טימון)

 

(רק לא בטוחה מה זה אומר לגביי ברמה הפרקטית)