"ממתי את יודעת שאת נשלטת?", הם שואלים תמיד.
רק לאחרונה למדתי את המונחים, אבל היום אני מבינה שהייתי, מאז ומעולם.
כמה אחורה אני יכולה לחזור בזכרונות עד לזכרון הראשון שלי כנשלטת? הרבה אחורה.
**
כשהייתי בכיתה ב' ישבתי ליד חברה מהכיתה, קפדנית ודקדקנית.
היא, כמו הרבה מהילדים, החליטה שהיא מחלקת את השולחן לשניים. מסמנת פס באמצע שאסור לעבור אותו. אבל עם טוויסט. עונש.
מי שתחצה את הקו, מצמצמים לה את השטח.
אוקי, מעניין. בא לי לבדוק אותה.
אני משעינה את הראש על השולחן, כאילו ישנה, ועם המרפק לאט לאט עוברת את הקו. החברה מרוכזת בשיעור ולא שמה לב, אז אני מתקדמת עוד ועוד.
סוף סוף היא שמה לב.
טאק.
מצמצמת לי את השטח בכמה ס''מ.
איזו הרגשה נפלאה.
אני תוהה כמה רחוק אפשר להגיע איתה.
מצומצמת במקום שלי אני מנסה שוב.
עוברת את הקו והחברה מענישה.
עוד כמה ס''מ פחות.
שוב.
עונש.
בסופו של דבר, לא נשאר מקום לספרי הלימוד. הערתי לה בעדינות שזה "לא פייר" והיא החזירה את הקו לאמצע.
לא עברתי יותר.
מעניין אם היא יודעת כמה אהבתי.
שהיא מענישה אותי. מצמצמת אותי. שולטת עליי ועל המרחב שלי.
מעניין אם היא הבינה אז שעשיתי בכוונה.
מעניין אם היא עוד זוכרת.