מִיוֹמָנָהּ שֶׁל בֵּטָא

עומדת ברחבה של המכולת, מפלרטטת בחן (לפחות כך אני מקווה) עם גבר בעל עיניים טובות. 

חבר עובר ליד ומציע לי קופסה של חריף שהוא הכין. נכון שחריף זו לא מתנה שהייתי מבקשת לעצמי, אבל דברים בחינם זה תמיד כיף. 

הוא לא מספיק לעזוב והילד שמוכר פרחים מסתבך עם איזה זר, מסתכל עליי ואומר: "רוצה פרחים??"

אם אני רוצה פרחים? ברור! תמיד! 

עוד הוא אורז לי את הפרחים יפה, ואדם מבוגר, איש חסד, עובר עם עגלה עמוסה פירות אותם הוא מקווה לחלק למי שצריך, מניח לי ביד אשכול ענבים וממשיך בדרכו. 

מה קרה פה עכשיו..? 

מה זה המתנות האלו משום מקום?? 

ואולי... לא משום מקום? 

אני מאמינה שאין סתם בעולם. 

אחרי שבוע ארוך ומורכב, החיבוקים הקטנים האלו מרגישים לי ממש מתנה משמיים.

ואולי זה בכלל סימן שהפעם, לפחות הפעם, בחרתי טוב.