היום אני אחרי.
אחרי קשר משמעותי ראשון, קשר שליטה ראשון, קשר מיני ראשון.
החודשים האחרונים עוברים עליי עם כל כך הרבה מחשבות, התלבטויות, בלבולים.
תנודות חדות, קיצוניות, מהירות.
לעיתים מרגישה הכי שייכת שאפשר. לעיתים משתבללת חזרה, תוהה מה אני עושה לעזאזל, רוצה לחזור לשמור נגיעה.
ברגע אחד רוצה לסיים הכל. וברגע לאחר מכן רוצה כל חלק בגוף שלי רוצה להתמסר לו, לתת לו הכל.
ומה בכלל הקב"ה רוצה ממני? לפעמים מרגישה חוטאת חסרת תקנה ולפעמים מרגישה כאילו מלוא כל הארץ כבודו – בכבודו ובעצמו – דוחף אותי לקשר הזה.
ובקשר עצמו – תהיות בלי סוף.
מי אני? מה אני בשבילו? אני סתם חפץ? לא אכפת להיות חפץ. אכפת לי להיות רק חפץ. אני רק חפץ?
האם אני משמעותית עבורו או שאני "אחת מאלף"? עוד זיון?
לא מעט אני תוהה אם זה אי פעם יהיה יותר. אם אני בכלל רוצה שזה יהיה יותר.
לפעמים נדמה שהוא מרגיש אותי כל-כך שאפילו מרחוק הוא יודע מה עובר עליי. ולפעמים מרגישה שהוא פשוט משחק בי. יודע להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון כדי להביא אותי בדיוק למקום שהוא רוצה. אני מרגישה פתאום שאני לא יכולה לסמוך עליו. לא יכולה להאמין למה שהוא אומר.
ואז שוב. הוא מצליח לגעת לי בלב. ואני מיד נזכרת שאכפת לו ממני ושלאורך כל הדרך הוא לא נתן לי סיבה אחת למה לא לסמוך עליו.
נפרדים ושוב מגששים את הדרך אחד אל השנייה. מנסים לחזור - וחוזר חלילה.
זה כבר לא נכון לנו. אנחנו רוצים וצריכים דברים שונים.
מחליטים לסיים סופית.
הלב כואב ומתגעגע. הראש יודע שזה נכון.
היום, כשאני מביטה לאחור, כשאני עוברת על השיחות שלנו, נזכרת במפגשים שלנו... אני מצליחה לראות.
לאורך כל הקשר היית סבלני, התאמת את עצמך לקצב שלי. היית קשוב לצורך שלי. שמרת עליי.
אני יודעת שאני תמימה מאוד ותמיד בוחרת להאמין בטוב שבאדם.
אני יודעת שיכולתי להתרסק.
אני יודעת שנפלתי טוב.
אני יודעת שלא יכולתי לבקש טוב יותר.
תודה על הכל.
אתה בלב שלי תמיד.
אוהבת ❤️
ב'
(פטפטנית, בעלת דעת ונשמה גדולה :)