|
|
|
בא לי
למצוא אותך
להתחבר אליך
לנפש
לגוף
למחשבה
לתחושה
ללמד אותך מי אתה באמת
מי אתה יכול להיות
מה אתה יכול להיות
בשביל ש....
לי יהיה כמה שיותר טוב
נכון
מדוייק
נעים
מהנה ומשעשע
בא לי
למצוא
משהו מעניין
משהו שילמד אותנו כל יום דברים חדשים אחת על השני
שיפתח לנו עולמות חדשים
ריגושים מדהימים
משהו שיחזיק מעמד
יותר מרגע או שניים
משהו מעומק הנשמה
בחיבור לא מוסבר
בשבירת מוסכמות
ושינוי עולמות
פשוט בא לי
האחד שאהבתי
האחד שעלה לי למחשבות
אחרי כמה שנים טובות
היה כל כך שלי
כל כך לא
היה הכל
היה כלום
איפה היינו אז
איפה היום
אצלו החיים השתנו כל כך, חלומותיו התגשמו ומאותו רגע הוצאתי את עצמי מהתמונה
קרעתי את עצמי יותר נכון
החלומות שלי גם התגשמו, על כיוון אחר לחלוטין
תהיות
רגעים קטנים שלא ישכחו
געגוע
ימים קשים עוברים. מחלה מקוללת , חסרת סיכוי להחלמה. יושב מבולבל ועצבני ומצפה לרגע שישוב הביתה, למקום החם והמוכר. בלי אחיות מציקות, עשרות בדיקות ומחטים. עצוב וקשה. כמה שאשן, אני קמה מותשת. מעלה איתו זכרונות יפים מימים אחרים ומתאפקת שלא לפרוץ בבכי.
היום זה יום ההולדת שלו
הוא רצה שאגיע
ולי נראה לא החלטתי במיוחד- הריי רצית הפסקה? קח אותה ושחרר
בשביל מה לבקש ממני להגיע?
שלחתי לו ברכה יפה והודעתי שלא הגיע
הוא מרגיש שחבל אך מבין.
יופי באמת.
היו לי הרבה תכנונים ליום הזה
חצי יום להסתלבט עם מר בחור אחרי לילה מטריף חושים
ואז לרוץ לסופר, לפוצץ את המקרר
לאכול ארוחה טובה בחברתו
לרבוץ מול סרט בחיבוק אוהב וזיון סוער.
במקום זה אתמול נראה שנגמר הסיפור (למרות שביקש יפה כמה "ימי חופש והחלמה")
יש תחושת סיום מרה.
הבטחתי לעצמי להנות מהרגע
לחיות את היום
ואם אתאהב, פשוט לשחרר ולהנות.
בידיעה מראש שהזמן שלנו קצוב.
ביקשתי מעצמי יפה לא להפגע.
לפחות להשתדל..
אז באמת נהנתי
ספגתי הרבה מהידע, מהתרבות, מהחכמה, מההנאה של הביחד
קצת ריק לי כרגע
אך ליבי שלם.
אני שמחה שאני עומדת מאחורי ההבטחות שלי עם עצמי.
_________________________________________
הסטטוס שלי היום עלה מתוך נושא שיחה שהייתה בנינו לפני מספר ימים:
כמה טוב שיש סדרות טלויזיה מוצלחות שגורמות לנו לשכוח לרגע את עצמינו .
שגורמות לנו להרגיש שמחה ועצב של אחרים.
רק לרגע קטן. לשכוח ולהנות.
אנטומיה של גריי
עונה 8
יצא לי לצפות ב9 פרקים רצופים לפני חודש+-
והיום מהרגע שהתעוררתי בבוקר, עם תחושת בדידות קלה אני עדין יושבת על הפרקים שנותרו לעונה
ופשוט נהנת.
בין פרק לפרק עושה קצת חושבים
קצת הקבלות בין הסדרה למציאות
בין המר למתוק שבחיי
איך אנשים מתמודדים בסיטואציות נוראיות
חלק בורחים
חלק מתמודדים
חלק פשוט מדחיקים וממשיכים בתוך כל הלולאה הזאת של החיים.
היה בי עד לפני שנה חלק עצום של התמודדות עם נושא כואב ועצוב
הזיקנה יכולה להיות נוראית, לא תמיד כמובן.
היום כשיש שידור חוזר מזווית אחרת וקרובה עוד יותר, קשה לי למצוא את האנרגיות ולקחת בזה חלק מחדש.
מצפים ממני להיות שם.
קשה.
בין פרק לפרק מהרהרת מחדש, איך אני אמורה לשנות את מהלכיי.
האם לבהות להזדמנויות שבאות אליי בפנים ופשוט לומר כן
ולקחת את עצמי לעולמות חדשים ומרגשים
הרחק מכאן
מהמשפחה
מהחברים
מהצרות
מההנאות
מהעבודה המדהימה שמצאתי לעצמי
ופשוט לבנות עצמי מחדש, בעולם אחר
חשבתי לעצמי שנסע יחדיו.
אולי זה יקרה
יכול מאד להיות שלא.
מגדלים של ציפיות
אפס מעשים
יותר מדי הרהורים
והימים חולפים
_________________________________________
אני:
את מפחדת להכנס לקשר ?
היא:
אני רוצה שדברים יתנהלו בצורה מסויימת
ולא מתאים לי
שאצטרך להגביל את עצמי
והוא מצא חן בעיניי
אני:
הקטע עם גברים..
צריך ללמד אותם הכל
כל פעם מהתחלה
ובשביל זה צריך סבלנות.
והרבה.
ואם הוא עם בסיס טוב.. חבל שאת מוותרת מהר.
השאלה היא האם בכלל יש לו רצון להבין ולהפנים את מה שאת צריכה
ואתם מכירים ככ מעט זמן
שזה יכול להיות פספוס
וחבל..
היא:
תראי היו כמה דברים שממש
כן
אני:
דברים שמדהימים אותך כרגע לרעה, אפשר לשנות עם הזמן..
הם כלבים סופו של דבר
כל כלב צריך חינוך טוב- בשביל להיות כלב טוב
תחשבי על זה.
:)
יש אנשים שצופים את העתיד לבוא.
אם ניתן לזה הזדמנות זה יבוא אלינו, מבלי שנשים לב.
בדיעבד איש השחור לבן, צפה את היום הזה לפני כשלושה חודשים.
רק שלא הייתי צריכה לעבור למיקום אחר. המיקום האחר בא אליי.
היום נפל האסימון.
מדהים.
נהנתי לגלות שינוי בעצמי.
קצת איפוק, פחות אגו ופחות רצון להתבלט.
ביטחון עצמי שגם כשהנושאים המדוברים שעלו, לא מדברים אליי בכלל, עדיין יש קשר מאד מרתק בנינו.
הפרגון הכי גדול הוא שהוא הכניס אותי לתוך העולם שלו (גם בתור צופה מהצד),
להכיר את הסביבה שלו, נושאים אחרים שמאד חשובים לו .
סך הכל, טוב שגם החוויה הזאת הייתה.
___________________________________________________________
היום לא התחשק לי לצאת מהמשרד
נשארתי עוד שעה ארוכה .
לא התחשק לי לחזור הביתה- ללבד.
לא מתחשק לי להרים לו טלפון.
ולא בא לי אף אחד אחר פה חוץ ממנו.
אחח נקבות
מי יבין??
אחרי ערב קסום נבנתה ציפייה כה גדולה לפעם הבאה.
יזמתי מפגש ספונטני ויצא שהייתי כרואה ובלתי נראת.
התחושה הזאת הזכירה לי ימים של סטלנות טוטאלית.
כשיושבים בחברה ומעשנים ומגיע "סרט רע" בינך לבין עצמך ואתה כ"כ רוצה לצעוק אך לא מסוגל להוציא מילה!
מצד שני, לא הייתי בסרט רע, פשוט לא הייתי קשורה לנושאים בשום צורה כלשהי .
השיחה הייתה אינטנסיבית עד מאד, כל אחד רק חיכה שקולו ישמע (חוץ ממני) .
לא היה לי דבר לומר.
רק הקשבתי.
חייכתי .
צחקתי.
אבל לא הייתי עצמי.
לא הרגשתי בנח להגיד היה נחמד יאללה עפתי
שמחתי מאד כשהחשבון הגיע.
שמחתי לגלות שכל הדיונים שהיו, ניקו ממני את כל שאריות המחשבות על העבודה והלקוחות והלחצים.
סוג של חוויה חוץ גופנית.
כרגע
בבית
פשוט נהנת מהשקט
פרפרים בבטן
לפני
במשך
ואחרי.
לא יוצא מהראש
ונכנס לתוך הלב.
פשוט וכיף 😄
