בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ריפוי בכתיבה. מחשבות ליקום.

לפני חודשיים. 8 בספטמבר 2024 בשעה 7:46

אוהבת אותך ככה, חרמן, ערום ומסור. 

אוהבת את איך שאתה מפסק את הרגליים הארוכות שלך כדי לתת לי את המקסימום גישה. 

אוהבת את המבט המתחנן, רק שאגע עוד, אלקק, ארד, אלטף, רק שזה לא יפסיק. 

 

השהיית אורגזמה.

אדג'ינג. 

 

אתה לא סתם חרמן. אתה לא חושב במצב הזה. 

אני קמה לקחת לי רגע משהו מהמטבח. 

אתה קם יחד איתי והולך ליידי. 

חוזרים לספה גם יחד. 

אני משנה את תנוחת הישיבה - אתה גם זז. 

אתה כל כך נעול עליי בשעות האלה, שאתה אפילו לא שם לב איך אתה הופך לזנב שלי. 

אתה לא שם לב שאתה ממתין לי מחוץ לדלת של השירותים. 

פשוט התלוות. בלי לשים לב. כי אם לא היית עושה את זה - הייתי רחוקה מדי ממך.

 

ואני כל כך אוהבת אותך ככה. 

נוגע, בי, לא מפסיק. 

מנסה לשמור על שיח. אבל אני רואה אותך. איך כל פעם שאני מושיטה את היד שלי, המבט לך הופך למלא תקווה - אולי אגע בך עכשיו? אולי אעניק לך עוד קצת מהעונג? 

לא, רק לקחתי כוס מים. 

ואני כל כך אוהבת לגעת בך.

כל כך אוהבת להרגיש את העור שלך עליי. 

להמרח עליך, רק בשביל להרגיש אותך עליי כמה שיותר.

להתקרבל בתוכך.

Mike0127 - Wowww
You write well
לפני חודשיים
נבעל​(נשלט) - מרטיט.
לפני חודשיים
דאדי שלך פה - ואו ! 🔥🔥🔥
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י