ריפוי בכתיבה. מחשבות ליקום.

הסימנים מהחבלים גורמים לי להרגיש כל כך הרבה אהבה ורוך כלפיו.

"ישר עומד לי ממך. אפילו עכשיו"
"נו זה מעולה. מחמיא. מאוד. מזמן אמרתי, דיקפיק זה החיזור החדש".
"נכון. זה מתאים לכל אירוע. איחולים לשנה חדשה, חתונות, פתיחת שנת הלימודים."
"אפשר לפתוח עסק"
"כן, אבל עוסק זעיר לא מתאים פה. יש דבר כזה עוסק ענק?"
"סטארט-UP"
"כן. או בעברית חברת הזנק. זה באמת מתאים יותר."
"זנק-בזק"
"ואללה, כי הוא כל הזמן מזנק לתוך כל מיני דברים במהירות הבזק."

לאדוני השולט האולטימטיבי, החודר-אל-עמקי-הנשמה, הכובש-את-ליבה-של-הנשלטת-הכנועה, העומד-איתן-בפני-כל-אתגר, היפה-מבין-כל-איברי-המין

מבין כל הפרטנרים המיניים שהיו לי אני זוכרת שניים שהיו אובססיבים למציצות.
את הראשון פגשתי כשהייתי בתיכון-צבא. היה לי קצת מוזר לשמוע אותו אומר, "אני מעדיף מין אורלי על וגינלי או אנאלי" - אז הייתי צעירה ולא כל כך הבנתי את זה. זכור לי שהוא הראה לי סרטונים מוזרים, בהם רואים איש סוטר בטוסיק של אישה (מחופשת לתלמידה), ללא מין, ללא עלילה, כל הסרטון - רק סטירות על הטוסיק שהאדים יותר ויותר עם כל סטירה נוספת.
זוכרת שהוא גם סיפר לי על פנטזיה שלו לזיין פה למישהי שהיא עם מסיכת עור שמכסה את כל הפנים ורק הפה פתוח לרווחה. אז זה היה נשמע לי מוזר, אם כי אני הייתי מגיעה אליו לקבל את החלק שלי בהנאה (קרי: סקס נורמלי ובוקר למחורת חזרה לכיתה/בסיס) והתעלמתי לחלוטין משאר הדברים שהוא דיבר עליהם.
לא הבנתי אותו, לא היה לי את הרצון להבין אותו, רציתי רק לקבל את הסיפוק שלי וללכת.
את הסקס איתו אני בכלל לא זוכרת. כנראה שהוא היה די מעפן.
זוכרת שפעם הוא הזמין עוד בחורה ועשינו שלישיה, אבל אני מצאתי עצמי יורדת לגברת כל הזמן הזה, כשהוא מזיין לה את הפה ובזה זה נגמר.
היה די מאכזב.
לי לפחות.

השני הוא ידיד טוב שלי מזה תקופה מאוד ארוכה.
כשהוא מזיין, את מרגישה את הנוכחות של הבנאדם.
הוא משתמש לך בגוף כאילו את עשויה מחימר. נוגע, מנשק, מקפל, הופך, מוביל את כל האקט.
וכשהוא מחליט שאת מוצצת לו - את מוצצת לו, תוך כדי שהוא דוחף לך בכוח את הזין לגרון ומחזיק לך את העורף בחוזקה.
הוא עושה לך סקווירטים, אחד אחרי השני.
הסקס איתו תמיד אינטנסיבי ותמיד שונה מהאקט הקודם. בתקופה שהיינו נתראים בתדירות די גבוהה הייתי בטוחה שהוא מוריד איזה שדרוג גרסה לעצמו כל פעם - כי כל פגישה חדשה איתו הוא היה מפתיע בעוד מהלך, עוד פוזה, עוד משהו שלא היה קודם.
הוא היה שומע פודקסטים של נשים שמדברות על המיניות שלהן, היה קורא ספרים על המיניות הנשית בכללי, המיניות הנשית בזמן ואחרי גיל המעבר בפרט, ובכלל מתעניין בכל התחום הזה, עם דגש ברור על הגוף והפסיכולוגיה הנשית.
הוא מאהב מושלם.
כל מה שאישה קינקית היתה רוצה לראות במאהב.
אבל עניין המציצות אצלו היה יותר בגדר המחקר. פעם, אחרי ששוב הוא תקע לי את הזין בגרון ונחנקתי, שמעתי אותו מלמל לעצמו "אז זה לא החוזקה, זה הזמן..."

היום בזוגיות הנוכחית עם הבחור שלי אנחנו חוקרים את הגוף אחד של השניה.
אני חוקרת כמה זמן הוא יכול להחזיק בלי לגמור. אני נהנית מחוסר האונים שלו ומהזין ה-עוד-רגע-מתפוצץ שלו.
הוא לעומת זאת, חוקר את כל האפשרויות של הפה והגרון שלי.
איבר המין שלו לא רק ארוך. הוא גם עבה.

מאוד עבה.
האצבעות שלי לא נסגרות עד הסוף.
לכן כל פעם כשאני יורדת לו זה מאתגר.
להכניס את כולו עד הסןף לגרון, תוך כדי שאני מנסה לפתוח את הלסת למקסימום, תוך כדי שאני נזהרת עם השיניים, תוך כדי שאני מנסה גם לעטוף עם השפתיים את הזין בשביל לחץ נוסף, להרגשה והנאה מירבית בשבילו.
כל רופא מומחה לסת היה מקבל התקף לב אם היה רואה את זה.

אז ביום ראשון של החג, אחרי שפיזרנו את הילדים לפרקי א' שלנו, בשעה קצת אחרי 12 בצהריים מצאתי את עצמי עם הזין המרשים שלו עמוק בתוך הפה שלי.
אני שכבתי על הגב עם הראש על הכרית, והוא עמד לפני על הברכיים וזיין לי את הפה.
די מהר בפוזה הזאת הצלחנו להכניס את כל האיבר הענק שלו לפה שלי.
וכשאני אומרת את כל האיבר אני מתכוונת לכל האיבר.
השפתיים שלי נגעו לו בחיק.
הגרון שלי הוציא צלילים מדהימים.
סשה גריי היתה גאה בי.

ולא רק זה.
פתאום הצלחתי לעשות לו מסאז' עם הגרון ועם הלשון בו זמנית.
זאת הרגשה נהדרת, באמת. לא רק שהרגשתי מלאה עד אפס מקום, הרגשתי את הכיפה של הזין שלו, את כל הצורה שלה עם הגרון שלי. מדהים.
ואז התאמצתי קצת יותר (כי אין גבול לשלמות) והצלחתי לתת לק בביצים.
זוכרת שנחנקתי המון, שבקושי היה לי אויר, הזין שלו ביטל כל אופציה לקחת נשימה ובאיזשהו שלב הגעתי למצב של אופוריה, רציתי עוד ועוד, כי בשביל מה צריך לנשום בעצם?
תוך כדי שאני כותבת את הפוסט, אני מרגישה את האקו של החויה המדהימה הזאת בגרון.
כאילו לגרון שלי יש זכרון, כאילו הזין של הבחור שלי השאיר חותם עמוק בתוכי.
שלמות.

הבחור סיפר לי מאוחר יותר שזאת הפעם הראשונה שלו. אמר שהאקסיות בקושי היו מצליחות להכניס את הראש לפה, שלא נדבר על כל האורך.
כמובן שהמילים האלה ניפחו לי את האגו במיידי.
בצדק.
אני שוקלת להנציח את היום הזה ולחגוג אותו מדי שנה.
או מדי יום בעצם.
נראה שחג הסוכות הוא החג האהוב עליי מעכשיו.

יום שישי ל - orgazm denial עם edging אינטסיבי של בערך כל שעתיים להביא אותו לכמעט גמירה.

אנחנו ביום כלשהו לאג'ינג (יום חמישי כבר נדמה לי). אני ממציאה שיטות חדשות לעשות לו ביד בשביל לשגע אותו כל פעם קצת יותר. הבוקר זה שמן מסאז' בניחוח לבנדר והדמיה של מסאז' על הזין. נתנו לי 110 מתוך 100. 

אני ממש אוהבת למצוץ. 
זין, כוס, לא כזה משנה לי. 
ואני ממש טובה בלמצוץ.  
זין, 
כוס,
לא באמת אכפת לי.
העיקר לראות את המבט המטורף בעיניים אצלו בזמן ואחרי שאני מוצצת.
להרגיש את הפה שלי מתמלא ברוק, לראות את החוט הדק  הזה מחבר בין השפתיים שלי לזין שלו שניה אחרי שהוא זיין לי את הגרון.
לשמוע את הגניחות.
להרגיש את הדמעות בעיניים.
הכי אני אוהבת נותנים לי למצוץ אותו אחרי שזיינו אותי. להרגיש את הטעם והריח של עצמי על הזין שלו, ללקק את כולו, לטעום את עצמי מעורבב עם הטעם של הזרע שלו... אין טעים יותר מזה. אין סקסי יותר מזה. אין "לסמן את הטריטוריה" יותר מזה.

וכמה זמן לא מצצתי כוס? כמה זמן לא הרחתי אישה חרמנית שרוצה אותך, כמה זמן לא טעמתי כוס חם ורטוב, כל כך עדין וכל כך מזמין. 
אויש, אולי מאז 2010.
איך בא לי. 

סוכות התחיל אינטנסיבי. מפה לשם מצאתי עצמי בסיטואציה בה הבחור שלי כל כך חרמן שאני שותה את הקפה שלי עם זין במקום מאפה בצד.

אנחנו עובדים על להתרכז בי ולא בזין שלו כרגע. אני ממש אוהבת אותו ככה, מאבד את השפיות שלו רק מזה שאני מסיטה את המבט לכיוונו, אבל אני רוצה את ה- spot light עליי. 

אתמול הייתי שפוכה מעייפות. גמרתי מלא אחרי יום שלם של זיון אינטסיבי, כאב לי כבר לשבת אפילו. בערב הלכנו לאיזה מקום לאכול, אני חזרתי באפיסת כוחות. ואז איזה שעתיים קיבלתי ממנו מסז' בכפות רגליים, בגב, בכפתיים, פשוט התענגתי על הספה. בא לי כל הזמן ככה. 

שהוא יהיה חרמן ואני אתפנק. 

אויש, איך בא לי להזדיין שוב. 

תמונה לפני פוסט שטרם התבשל עם כל הפירוט, אבל לא היתה לי סבלנות לחכות כי תראו איך יפה זיינו לי את הגרון:

תכף אקבל עוד. איזה כיף לי :)

אני והבחור יושבים על הספה, מתלחששים לנו בשקט על הא.ת על דא ועל מין.  לבחור שלי מתחיל לעמוד.
"תאמין לי אני לא יודעת איך אתם מנהלים ארצות שלמות, משפט וחצי ואתם משותקים, אפילו לא יכולים ללכת", אני אומרת לו בחצי חיוך - חצי מבוכה.
"איך, איך... בצורה לא טובה" הוא עונה לי, תוך כדי אנחה.

תמונה ששלחתי לו כשהיה בסופר.
שלא יהיה לו משעמם חלילה בתור.
סה"כ ערב חג, בטוח עמוס.
דואגת לו.