משהו בך משתנה.
המבט שלך השתנה.
החיבוק שלך השתנה.
המגע שך השתנה.
כאילו אתה מתאהב בי מחדש.
רואה אותי.
בוחן.
ואוהב את מה שאת הרואה.
אחותך קראה לך ילד מאוהב.
אתה באמת מאוהב. בי.
ואני?
פתאום מפוחדת.
מבוהלת.
חושדת.
פתאום כולי קוצים.
פתאום חשק לריב. להרוס.
כי מה פתאום אתה מסתכל עליי ברכות...
תגובה עקומה של טראומה.
אבל תפסתי אותה, את התגובה הזאת, תפסתי אותה בזנב וקלעתי אותה בכלוב.
תאהב אותי. תתאהב בי.
תחבק אותי כאילו אני פגיעה וצריך להגן עליי.
להגן עליי מעצמי.
החום של החיבוק שלך מרפה אותי.
השתיקה המאוחדת שלנו מאפשרת לי לנשום.
אני מקשיבה לדפיקות הלב שלך והן מרגיעות אותי, מכניסות בי שלווה ומרדימות אותי.
אני אוהבת אותך.
אני מאוהבת בך.
מאז הרגע הראשון שראיתי אותך.
הלב שלי מפספס פעימה כל פעם שאני מסתכלת עליך.
ועכשיו הוא התחיל לפספס שתי פעימות כשאתה מביט בי עם המבט הזה שלך.