ריפוי בכתיבה. מחשבות ליקום.

אתה יכול להביא לי את העצבים ברגע. 

הנה, היום על הבוקר. 8 פאקינג בבוקר. 

ואז לוקח לי יום שלם להרגע. 

כן, ביקשת סליחה. בטח שאתה אוהבת אותי. 

אבל אלה לא כדורי פלא נגד מצב הרוח החרא שיש לי עכשיו. 

במצבים כאלה בא לי להכאיב לך. 

בא לי שתרגיש את מה שאני מרגישה, בא לי שתרגיש את הכאב הנפשי שלי בצורה פיזית. שכל פעם שנשרף לי הפיוז בגללך, שיכאב לך. 

כמו הקולרים החשמליים לכלבים. 

את מצב הרוח שלי זה לא ישפר, אבל לפחות תיהיה לי תחושת סיפוק. 

זוכר שאתמול קראנו ביחד על סאדיזם? אתה טענת שסאדיזם קשור לריגוש מיני, אני טענתי, שממש לא. 

אתמול השתכנעת שאכן, הוא לא שייך. 

היום אני יכולה להוכיח לך את זה בעצמי. 

כי אני ממש ממש לא חרמנית עכשיו. אני כועסת, פגועה, ועם חשק עז להכאיב לך. 

כדי שרק תדע כמה זה כואב, המילים בהם בחרת להשתמש. 

הכאב ימצא אותך. 

אם לא היום, אז בפעם הבאה שתרצה את קרבתי. 

אני אסביר לך היטב איך להתנסח ובאילו מילים להשתמש. 

אני אסביר לך את זה תוך כדי שאני מזיינת אותך, באכזריות, אני אסתכל לך בעיניים וכל רגע אוציא אותך מהשיגעון שתיהיה בו על מנת להסביר לך איך מדברים עם בנות זוג ולא ארפה עד שאראה הבנה במבט שלך. 

ואתה תבין. 

לא תהיה לך ברירה אחרת.