ריפוי בכתיבה. מחשבות ליקום.

9 בבוקר. משרד. קפה שחור עם חלב בכוס חד"פ. 

משימות. 

שיחות. 

פגישות. 

מתפקדת. על אוטומת. 

אני עייפה מעצמי ומה-overthinking שלי. 

אתמול לא הצלחתי להגרע עד שהלכתי לישון. 

היום אני פשוט עייפה מכל הטלטלה הרגשית שהכנסתי את עצמי אליה. 

מקנאה באנשים שיכולים להרגע עם תרגילי נשימה או מדיטציה. 

בא לי לשכב במיטה ערומה. ברוגע ובנחת. 

בא לי שתנשק לי את כל הגוף, מילימטר אחר מילימטר. 

בא לי להרגיש את האהבה שלך על העור שלי. 

זוכר פעם אמרת לי שאתה רוצה לנסות פוטפטיש? 

זוכר שנישקת לי את האצבעות ברגליים? 

עברת אצבע אצבע עם השפתיים המדהימות שלך. 

ואני גיליתי שזה מקום נורא רגיש, רגיש יותר מפטמות. 

אני רוצה לשכב במיטה ולהתענג. 

אני רוצה את השקט הזה בראש. ואקום. חוסר תנועה מחשבתית. 

אני רוצה רק להרגיש אותך, את השפתיים שלך, הידיים שלך, הזין החם. 

רוצה להרגיש זיקוקים קטנים של חוש המישוש כל פעם שאתה נוגע בי. 

רוצה לשמוע את הנשימה שלך. 

את הקול הנמוך לוחש לי באוזן. 

את המבט המרוכז. 

9:30 בבוקר. משרד. קפה שחור עם חלב שכבר התקרר לו. 

אני מנערת את הראש, משפשפת את העיניים ומתרכזת בעבודה.