אמניטה

כשאתה מנסה להכאיב 

במאמץ נסחף

כשאתה יורה כל כך נמוך 

ומוריד את הרף

כשהניסיון לפגוע נהיה נואש 

מתעורר בתוכי זכרון ישן 

של ימים מרים 

בהם האמנתי 

לאמירות קשות 

שאין בי כח או יכולות 

שמהותי שזורה 

אשליות. 

כשאתה בא כשליח אמיץ 

להעמיד אותי על מקומי 

מתגלה לפתע 

מתחת למילים רעילות וחריפות  

כאב 

אך הוא אינו שלי 

וישנה אמירה שלא נאמרת

והיא לוחשת דרך תדר עמוק ונשגב

האם את מזהה את הרעב? 

של היצר שרוצה שתפגעי 

ותקמלי

של הצער שרוצה להציף אותך

בסבל אינסופי

וכשאלו עוברים זיהוי ראשוני 

פתאום רואה ומגלה אל מול עיניי

כמה פאר והדר מתגלה

בתוך כל ניסיון 

שמגלה לי...