אוסקר ווילד היה זה אמר שיש רק שני סוגים של טרגדיות בחייינו.
הטרגדיה הראשונה היא לא לקבל את מה שאתה רוצה. הטרגדיה השנייה היא לקבל אותו.
ההתנגשות עתיקת היומין בין ביטחון וריגוש
היא רוצה הרבה רגעים קטנים של חמימות פשוטה ואושר. הוא רוצה כמה נקודות שיא מטריפות שבשבילן שווה לסבול תקופות ביניים של שיעמום וסטאטיות.
היא רוצה את האושר שלה קטן, זמין , נוח ואפשרי. הוא מעדיף את האושר שלו בריכוזים גבוהים, טבול בנהר של אקשן, ואם אפשר, עם קמצוץ של סכנה.
כשאת מוסרת את הרצועה ליד שמולך וכל מבוקשך שהיא תתפוס אותה...
כשאת על הברכיים והוא לא ביקש בכלל...
כשאת רוצה להיות טובה, כל כך טובה, שלא צריך לבקש אפילו פעם אחת.
כשהלכת לישון ולא שמעת את ההודעה
ובבוקר ראית שלא נצרבת לו בתודעה.
את עצובה.
כשכל שם אחר שעולה בך
מחלל את התאים שלך שמוקדשים רק לו.
שרק מלכתוב את המילים הללו מעלה לך דמעות
הצד שלי; הנשלט.