הגימגום מקורו בחוסר ביטחון, בפחד, בספק עצמי, בקונפליקט פנימי שלא בהכרח מודע.
למה לי לגמגם כשאמצא אותך?
אני רוצה לאבד את כל המילים כולן...
לשנן את השם שלך וכל טיפת מידע שנתת לי ממך.
אני רוצה במוחי הקודח את כל הבקשות שלך. ואם זו הייתה בקשה אחת, אפרק אותה לגורמים שתהיה מושלמת עבורך.
למה לי לגמגם כשאמצא אותך?
לילות של שיחות חסרות תועלת או מלאות פוטנציאל, כשרק חיפשתי לומר: "הינה אתה!".
אני כובלת את הלשון שלי, שלא תתפרץ ותאמר את שמך.
למה לי לגמגם כשמצאתי אותך?
אתה נלחם במוח שלך שמנסה לישון, מאבד זמן יקר ואתה, לא מרפה. שואל ורוצה ללמוד.
אני חייבת להיות חדה וברורה!
למרות שלא הייתי אף אחת מהן.
מוצאת את עצמי, חוזרת להיות ילדה קטנה,
מלאת תמימות ואמונה. משחקת בעולם, איתך.
כאילו אף אחד לא רואה אותה.
למה לי לגמגם???...
זאת לא אני.
זה הלב שלי, שמחסיר פעימה, כשקמתי בבוקר וגיליתי... שאני צריכה את ה"בוקר טוב"
ממך.
