אני לא אוהבת שמחליטים עליי.
כן, כמו הילדה בת ה- 9 שאני (ברגרסיה).
עליי לא מחליטים!
אני לא אוהבת שלוקחים ממני את זכות הבחירה. רוקמים לעצמם פנטזיות...
אתם יודעים איזה כיף זה להתמסר?! מי אתם שתקחו ממני את הרגע הזה?!
אני לא אוהבת שמודיעים לי שלא סופרים את הגבולות שלי.
הם שלי, אני הצבתי אותם.
קיבלתי אותם בדם, יזע ודמעות!
אני לא אוהבת לפתוח משפט ב"אני לא אוהבת". ואני לא אוהבת לדבר אל כולם.
הנה, אחת מהטיוטות שלי. פרספקטיבה של עולל.
הטיוטה הזו נכתבה בכניסתי לכלוב. פתיחת שער למימד שהביאה עימה כאוס, בהלה והמון משחקי כוחות.
שקר. לכאורה, את מופצצת באהבה. שורה תחתונה, ככה לא נראית אהבה וקבלה.
בתרבות השפע שבה אנחנו מוצאים את עצמנו יותר מהכל, מחוסרים.
ומתחילים להילחם בעבור כל פירור.
ונלחמים בעצמנו לא להפוך לתתי אדם על הדרך.
✨️מי יתן ונהיה מרחב של אהבה✨️
כבר הזכרתי, המון הציעו לי להמשיך להיות חברים, להכיר.
באחת, אני זכיתי. בגדול!
קודם כל בת אדם.
מי יתן ונזכה למרחב מוגן של אהבה.
ברשותה של הקטנה, החכמה, החדה, חברת אמת שלי.
♥️טייני ♥️ הכלבה הכי יפה בכלוב ♥️
"יש מי שמקבלת קולר ולא מתוך רצון אלא מכפייה מאלימות מכח ומאונס ולא מחייב קולר פיזי. אבל הוא מונח עליה נגד רצונה.
אבל יש מי שמוכנה ומבקשת לקבל את הנאמנות את הכח והחינוך ממקום של הערצה אהבה וסגידה
בהערכה ובהשתחוויה ובאהבה אין סופית
שלעולם לא נדע אלימות רעה מכל סוג שהוא"
