מתחילה מחדש

לא ידעתי אם יכולה לשלוח לך מייל כזה מבלי שאמרת אבל החלטתי לשלוח כי רציתי לכתוב את זה עבורך אדוני

מקבלת סמס שמודיע לי להיות מוכנה בשעה 20:00 מחוץ לבית . השעה רק 11.00 בבוקר ומאותו רגע אין לי מושג איך אעביר את היום . בשעה 19.55 יוצאת החוצה לחכות הדבר האחרון שרוצה זה לאחר . ב- 20.00 אתה מגיע מסמן לי להיכנס לרכב ואומר לי לשים את הכיסוי עיניים נוסעים במשך כחצי שעה מבלי שיהיה לי מושג לאן . שומעת שעצרת את האוטו .
אתה אומר לי לצאת החוצה ולהוריד את הכיסוי נעמדת וממתינה לדבר הבא שתגיד. אתה מוביל אותי ליד גדר אומר לי להוריד את החולצה וקושר אותי בצורה שלא יכולה לזוז לא עם הידיים ולא עם הרגליים מהגדר. אתה נעמד מולי ומסתכל עליי מרוצה מהקשירה . משאיר אותי ככה כמה דקות ,מסביב הכל שקט אין אף אחד בסביבה לפחות ממה שרואה .
אתה מתקרב אליי ומתחיל לענות אותי לאט . קצת להכאיב לי בחזה קצת הצלפות עליי שמרגישה כל אחת ואחת מהן . אתה משחרר אותי ואומר לי לרדת על הברכיים . פותח את המכנסיים קצת , אני מבינה מה אתה רוצה שאעשה ומתקרבת קצת כדי שאוכל להגיע . אני מכניסה אותו לפה ומנסה לגרום לך להינות מהזמן הזה . אחרי כמה זמן אתה אומר לי לקום ולהיכנס חזרה לאוטו והערב הסתיים.

אם מישהו היה יכול להיכנס לתוך המחשבות או להרגיש את התחושות שלי כשמדברת איתך היה מבין עד כמה יש שם תשוקות ורצונות אדוני

מחפשת איך לשנות עוד משהו קטן או גדול

כן אני יודעת ,

עשיתי כבר הרבה עד עכשיו גם אם לא תמיד חושבת ככה

מוזר איך כמה חודשים יכולים לשנות חיים שלמים

איך בכל פעם מתעורר בי עוד משהו חדש

ואיך אני אוהבת את התחושה

רוצה להרגיש יותר רוצה לגעת גבוה מעל

להתמסר לגמרי לתחושות , לרגעים

מחכה להרגיש ימים של שקט
ימים של אחרי הסערה
אוספת עוד קצת אומץ ועוד טיפה
מוזר איך יש הרבה אנשים מסביב
אבל בו זמנית גם אין אף אחד
רק עוד קצת לחכות
רק עוד צעד אחד לעשות ...

מחכה להרגיש ימים של שקט
ימים של אחרי הסערה
אוספת עוד קצת אומץ ועוד טיפה
מוזר איך יש הרבה אנשים מסביב
אבל בו זמנית גם אין אף אחד
רק עוד קצת לחכות
רק עוד צעד אחד לעשות ...

רוצה להתחיל הכל מחדש
לשנות את כל מה שחשוב לי לשנות

אך לפעמים יש לי תחושה שהאומץ קצת נעלם
תחושה שעוברת משוכה אחת אך מתייצבת מול אחרת

אז נכון שמסתכלת קדימה כי יש לי למה לצפות
אבל לפעמים גם קרובה מאוד לוותר ...

כשרק התחלתי להתעניין בנושא השליטה חשבתי לעצמי שיהיה מעניין ומרגש להתמסר ולתת מעצמי אבל באותה נשימה לא חשבתי שיהיה אפשרי להרגיש את התחושות שמרגישה .
לאט לאט צעד אחר צעד איפה שהוא במהלך הדרך זה קרה
התמסרתי לציית , לעשות מה שנאמר מבלי לחשוב יותר מדי .
למדתי לסמוך ולדעת שהבחירות שיהיו הן הבחירות הנכונות עבורי.
עשיתי דברים חדשים שלא עשיתי עד היום
לא היה קל אבל בסופו של יום יצאתי עם חיוך.
כשמדברים סביבי בעבודה , חברים על דברים נועזים שעשו
אני מחייכת לעצמי ונזכרת בדוגמאות שאדוני נתן לי על הדברים שעשיתי עד כה.
בכנות , לא חשבתי שזה יקרה ,לא חשבתי שאלך יותר רחוק ממה שהיה קיים במחשבותיי עד היום אבל שמחה שזה קרה ומודה לאדוני על כך .

חשוב לי להעביר את הדברים כפי שנכתבו ולתאר את הסשן הבא שהתקיים בחדר שהוזמן שהיה כבר הרבה יותר משמעותי כפי שתקראו בהמשך...

בשבילך אדוני ,
הרגשתי טוב עם זה שאני גם קניתי את הסט באדום לפי מה שאמרת לי וגם הייתי מרוצה מהקנייה וגם היה תזמון מעולה ששלחת לי את ההודעה כשהייתי בקופה. הרגשתי טוב עם זה שמצאתי ולא אכזבתי אותך . וכשאמרת לי לחכות להוראות שמחתי כי רציתי להיפגש. כשהגענו למקום קצת חששתי כי זה נראה קצת מלחיץ המקום מבחוץ , החנייה והפרטיות , לא ידעתי למה לצפות שיהיה בפנים. אבל כששאלת אותי אם אני בטוחה ואם אני רוצה להיכנס ידעתי שכן בלי היסוס למרות שאני מכירה בזה שיש לי מחסומים מסויימים ולא ידעתי איך זה יתנהל. כששמת עליי את החגורה היה לי מוזר כי יש לי כלבים בבית והנה אני עם קולר על הצוואר ועוד אמרת לי אם זה מה שרציתי ואולי אני רוצה משהו אחר אבל בפנים הרגשתי נוח עם הסיטואציה למרות שהיה לי קשה להיות מובלת ככה הייתה לי קצת תחושה של השפלה מצד אחד ומצד שני רצון להיות במקום הזה. החלק שהיה לי יותר קשה בסשן היה הכאב היו נקודות שכאב לי יותר ואז פחות אהבתי כשזה היה עדין יותר - לא הכוונה לנגיעות אלא לכואב אבל קצת אז נהנתי מזה יותר. כשאמרת לי להוריד את הבגדים היה קשה לי קצת לעשות את זה כי לא רגילה להוריד ככה ובטח לא כשאני מדמיינת מה הולך להיות בהמשך , על 4 ,או קשורה רק שלא תיארתי לעצמי שאהיה קשורה לדלת. ואז כשהורדת לי את החולצה היה לי רגע של מבוכה עם עצמי במיוחד שאני יודעת שתבחן את הסט שקניתי. והמבוכה היא מהחשיפה לפניך , להיות חשופה כמעט לגמרי ולהיות שלך שתבחר מה לעשות איך ומתי והרגשתי את זה כשנגעת בי שוב כמו בפעם הקודמת עם האצבעות בלי לשאול אותי כי זה שלך אהבתי את זה . גם אח"כ כשהעיניים שלי היו מכוסות ולא ראיתי שום דבר הרגשתי לרגע חוסר אונים אבל אחכ תשוקה , רצון כן להשתחרר וללכת עם זה כמו לתת לעצמי להרגיש יותר את המגע שלך שאהבתי גם כשהרגשתי אותך קרוב אליי , נוגע בי בכל צורה אפשרית ובכל דרך גם מלטפת וגם כואבת וגם מרגשת. ותוך כדי אני גם חושבת על זה שלא מצליחה להשתחרר ולא מבינה למה כי אין לי ספק שהסיטואציה כולה מדברת אליי הרבה יותר מסיטואציות רגילות . ואני כן מרגישה את החיבור לתחום הזה .הרגשתי בטוחה להתמסר ולאפשר להיות קשורה או עם עיניים עצומות הרגשה שליוותה אותי עוד מהמפגש הראשון. גם כשעמדת מולי או ישבת והרגשתי אותך היה לי נעים ומביך כאחד , יותר מביך היה שלא כל כך יודעת מה לעשות ורוצה לעשות נכון שתיהנה מזה אבל היה קצת יותר קל מפעם קודמת.

נהנתי מהמגע ומכל פעם שנגעת בי עם האצבעות או ליטפת או הכאבת או נישקת , הכל בעצם. אהבתי להיות על 4 ואהבתי להיות קשורה וגם להיענש קצת ...

שמחתי לראות את ההודעה ממך כי רציתי שתקרא לי ורציתי להתנסות וכן מאותו רגע התרגשתי וחיכיתי להגיע. בדרך למפגש פחדתי קצת לרשום שאני מאחרת כי ידעתי שאני אצטרך לשלם על זה ולא רציתי לאחר . קצת פחדתי מאיך אני אשלם על זה וזה גם קצת ריגש אותי. לא ידעתי כל כך איך להתנהג כשראיתי אותך לדוגמה מה להגיד .אהבתי את המיקום שבחרת כי הים תמיד נותן לי תחושה טובה ומרגיעה ולפעמים אני אוהבת סתם לשבת ליד הים. היה לי קצת פחות מוזר להגיד אדוני בחלק מהמשפטים ואהבתי להגיד את זה. כמו שאמרתי לך גם אחרי היום כשחשבתי על הכל נראה לי שלא ידעתי את זה אבל העולם הזה כן איך שהוא עניין אותי בעבר רק לא קראתי לזה בשם הזה ולא התנסיתי בצורה כזאת וגם בהשוואה להתנסויות האחרות הרגילות שכן היו לי עד היום , ההתנסות הזאת הרבה יותר מרגשת אותי ומעניינת אותי. אהבתי את כל הסיטואציה את מה שקשור לשליטה וגם לאופן שבו היה המגע . גם חלק מהדברים שהיו קשורים לכאב הם כאלה שאני חושבת שאני יכולה / רוצה להתרגל אליהם. הרגשתי נוח בלהיות על הברכיים והתחושה הייתה נעימה שאתה זה שמוביל , קובע ואני צריכה רק לציית ולעשות למרות שיש דברים שקצת יותר קשה לי לעשות. תוך כדי חשבתי גם על זה שאני שקטה אולי שקטה מדי אבל זאת נקודה שקצת קשה לי לשנות. כששאלת אותי אם אני חושבת לעצמי מה אני עושה פה , אז חשבתי בדיוק ההיפך שלא היה לי ברור עד כמה זה באמת נראה לי .כרגע אני חושבת שזה כן מתאים לי אבל אני גם יודעת שזאת הייתה רק התחלה ומעט דברים ויש עוד עולם עשיר מאחורי זה שלא ברור לי עדיין איך אני אגיב להכל . גם החלק במפגש שהיה קשור לקשירה משך אותי התחושה שליוותה את זה. גם בסיום המפגש הזה עצרתי לרגע את האוטו כי הרגשתי שאני צריכה אוויר לרגע ולחשוב לרגע על מה שקרה לפני שאני מגיעה הביתה. וכששלחת לי הודעה שאתה רוצה שאני אסע כדי לוודא שיצאתי בשלום זה עוד יותר חיזק את מה שהרגשתי לגבי הכל ולגביך כאדוני
ומיותר להגיד .... חיכיתי להנחיות הבאות

היה קצת קשה להיחשף להיפתח לתאר את מה שאני מרגישה אבל הרגשתי נכון לעשות זאת
ורוצה לרשום את הדברים כפי שנכתבו עבורך מיד אחרי המפגש :

כשראיתי אותך מצד אחד שמחתי כי זה כבר לא וירטואלי ויש יותר ביטחון בזה מאשר לדבר עם
מישהו בלי לראות אותו או את התגובות ושפת הגוף . מצד שני קצת חששתי כי המשמעות היא שזה הופך למציאות ולא כל כך יודעת מה יקרה מפה אבל בו זמנית גם התרגשתי מזה.
כששוחחנו היה לי קצת מוזר חלק מהדברים כמו לקרוא לך אדוני , הטון דיבור וכל ההתנהלות אבל לא יודעת איך להסביר את זה ביחד עם כל החששות הרגשתי איתך ביטחון מסוים .
במהלך המפגש לא הבנתי בהתחלה למה אתה מבקש את היד ואח"כ כשלחצת אותה האינסטינקט הראשוני היה להזיז וכשאמרת לי שלא אז פשוט עשיתי את זה בלי לחשוב יותר מדי למרות שכאב .
כנראה שיש דברים שאני עדיין לא יודעת על עצמי והכוונה יותר לגבולות שלי אבל אני מרגישה שאני נמצאת במקום עם עצמי שאני רוצה לנסות את הגבולות האלה להבין מהם ולמתוח אותם קצת .גם כשהתכופפתי להרים את המטבע ועמדת לידי הרגשתי נוח עם זה ולא הייתה לי בעיה לעשות את זה.
כשהלכת נשארתי לשבת עוד קצת ליד השולחן כי הייתי צריכה לקחת קצת אוויר מכל ההתרגשות והמבוכה והתחושות לפני שחוזרת הביתה וחשבתי לעצמי שאני רוצה להמשיך ומקווה שגם אתה.

שמחתי לקבל הזדמנות להראות שאני גם רצינית בנושא וגם להתנסות בעולם חדש

כשקיבלתי את ההודעה על המפגש עם הנחיות מתי להיות באיזור מסוים ואיך להגיע בדיוק התחלתי ישיבה קצרה בעבודה .לרגע נלחצתי כי זה גרם לי להתרגש וכי רציתי לאשר את הקבלה של ההודעה אז קיצרתי במילים .
אז התחלתי לחשב את הזמנים והבנתי שאני חייבת לצאת לפני הזמן כי לא רציתי לאחר ולאכזב עוד פעם ושמחתי שניתנה לי הזדמנות נוספת להוכיח שאני רצינית .
מאותו רגע השתדלתי לשדר שהכל כרגיל מול העובדים אבל היה קצת קשה . גם התרגשתי וגם קצת חששתי וגם פעם ראשונה שאני לא יודעת עד הסוף לקראת מה אני הולכת למרות שקראתי דברים אבל בין זה למציאות יש הבדל.
ואז כשאמרת לי לבוא בצורה מסויימת הבנתי שיש בעיה ואני לא אספיק מבחינת הזמנים כי אין סיכוי שאני אגיע הביתה ואגיע ב-18 התלבטתי איך לרשום ומה לרשום לך על זה וניסיתי לראות איך אני כן מוצאת לזה פיתרון אבל לא הצלחתי.
כל הדרך מהרגע שיצאתי מהעבודה התרגשתי וחששתי ביחד וחיכיתי להנחיות נוספות.
גם כל היום בעבודה אפילו אם הלכתי רק להביא לשתות לקחתי את הטלפון איתי שלא יהיה מצב כמו שהיה אתמול ושאני אהיה זמינה .
כשהגעתי החזקתי את הטלפון על רטט ביד שלי כדי שאני אשים לב ברעש של הקניון וחיכיתי שתגיד לי מה הלאה .היה לי קשה לעלות לקומה למעלה כי לא ידעתי למה לצפות ,קצת חששתי וקצת התרגשתי מזה . וכשישבתי וחיכיתי זה היה לי ברור שאני זאת שצריכה לחכות ושאתה מחליט על לוחות הזמנים ועל מה יהיה ואהבתי את זה.
למרות שהתביישתי והייתי נבוכה נהנתי מזה שאני מרצוני מוסרת לך את השליטה על מה שיהיה ואתה זה שמוביל את מה שקורה. קצת הלחיץ אותי כשעמדת מאחורי ולא ידעתי מה תעשה ויחד עם זאת אהבתי את ההתרגשות שהצטרפה לזה.
אני יכולה להגיד שזה מושך אותי כל העולם הזה והייתי רוצה להיכנס אליו לאט .

אני רוצה את ההזדמנות לשרת אותך