שמחתי לקבל הזדמנות להראות שאני גם רצינית בנושא וגם להתנסות בעולם חדש
כשקיבלתי את ההודעה על המפגש עם הנחיות מתי להיות באיזור מסוים ואיך להגיע בדיוק התחלתי ישיבה קצרה בעבודה .לרגע נלחצתי כי זה גרם לי להתרגש וכי רציתי לאשר את הקבלה של ההודעה אז קיצרתי במילים .
אז התחלתי לחשב את הזמנים והבנתי שאני חייבת לצאת לפני הזמן כי לא רציתי לאחר ולאכזב עוד פעם ושמחתי שניתנה לי הזדמנות נוספת להוכיח שאני רצינית .
מאותו רגע השתדלתי לשדר שהכל כרגיל מול העובדים אבל היה קצת קשה . גם התרגשתי וגם קצת חששתי וגם פעם ראשונה שאני לא יודעת עד הסוף לקראת מה אני הולכת למרות שקראתי דברים אבל בין זה למציאות יש הבדל.
ואז כשאמרת לי לבוא בצורה מסויימת הבנתי שיש בעיה ואני לא אספיק מבחינת הזמנים כי אין סיכוי שאני אגיע הביתה ואגיע ב-18 התלבטתי איך לרשום ומה לרשום לך על זה וניסיתי לראות איך אני כן מוצאת לזה פיתרון אבל לא הצלחתי.
כל הדרך מהרגע שיצאתי מהעבודה התרגשתי וחששתי ביחד וחיכיתי להנחיות נוספות.
גם כל היום בעבודה אפילו אם הלכתי רק להביא לשתות לקחתי את הטלפון איתי שלא יהיה מצב כמו שהיה אתמול ושאני אהיה זמינה .
כשהגעתי החזקתי את הטלפון על רטט ביד שלי כדי שאני אשים לב ברעש של הקניון וחיכיתי שתגיד לי מה הלאה .היה לי קשה לעלות לקומה למעלה כי לא ידעתי למה לצפות ,קצת חששתי וקצת התרגשתי מזה . וכשישבתי וחיכיתי זה היה לי ברור שאני זאת שצריכה לחכות ושאתה מחליט על לוחות הזמנים ועל מה יהיה ואהבתי את זה.
למרות שהתביישתי והייתי נבוכה נהנתי מזה שאני מרצוני מוסרת לך את השליטה על מה שיהיה ואתה זה שמוביל את מה שקורה. קצת הלחיץ אותי כשעמדת מאחורי ולא ידעתי מה תעשה ויחד עם זאת אהבתי את ההתרגשות שהצטרפה לזה.
אני יכולה להגיד שזה מושך אותי כל העולם הזה והייתי רוצה להיכנס אליו לאט .
אני רוצה את ההזדמנות לשרת אותך
לפני 18 שנים. 20 במרץ 2006 בשעה 21:25