בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נגיעות של אונס

הטיפטופים המוגלתיים מתוך שלפוחית האונס שלי
לפני 18 שנים. 22 בפברואר 2006 בשעה 15:13

לאט אני מתחילה להבין
שכשאני אומרת לך לא.
כשאני אומרת לך להפסיק
אתה באמת מפסיק.

זה לא עושה את זה יותר קל.
לשכב איתך, לתת לך לגעת לי בכוס.
זה לא נעשה יותר קל.
אבל מתרגלים.

הכי אני אוהבת בכוס שלי זה את הלשון שלך
מסביב ובפנים מרקדת
חותכת נושכת
אני אוהבת לשכב על הגב עם רגליים
פתוחות עם הראש שלך ביניהם לאחוז בו
לנווט את הלשון שלך
לראות את הראש שלך מתרומם מתבונן בי
קצה לשון חד ונוגע בנפיחות שלי
לא מכריח אותי לגמור יודע שזה עוד לא.
מרים ראש משחיל גוף במעלה גופי שפתיים
מול שפתיים הפעם הלשון שלי יוצאת ללקק את עצמי מעלייך
נשיקה חמה.

עכשיו ננסה שוב
אתה מתחיל הידחק לתוכי
אני שקטה
דוממת
אתה בכניסה מתחיל תנועה פנימה.
לחץ
לחץ
לחץ

אני נסגרת לאט
כואב
לחוץ
הגוף שלך מונח על שלי
מחניק אותי
אין לאן לברוח
אני לא נושמת
אתה נעלם
הוא מגיע במקומך
כואב לי.
אתה מפסיק
אני נכשלת

מסתכלת עלייך ולא רואה אותך
רק אותו
רק את הכישלון שלי
מסתכלת עלייך בעיניים יבשות
קרועות. דמעות אילמות

אנחנו ננסה שוב אתה אומר לי
מערסל מניח את האצבע שלי בפה שלי
ומלטף

הדמעות שלא יוצאות במקהלה לוחשות בקנון
נכשלת.

מUחדת - את הכי לא כישלון.
לפני 18 שנים
נגע. - אולי..
אבל בכל הקרבות הללו אני נכשלת כרגע.
מרגישה כמו כישלון.
אולי..
לפני 18 שנים
מUחדת - אני יודעת שחשה כך. ככישלון.
ואני אמשיך להגיד לך בשקט בשקט- שאת לא כישלון,
שאת תצליחי בסוף להביס את התחושה הזאת
כי משהו בך בוער להינצל.
את חיה. את ישנה.
ואת
לא כישלון.
{סליחה על המנטרה וסליחה שלא מסכימה איתך}.
לפני 18 שנים
קלייר​(נשלטת) - אל תתייאשי, זה מסע נורא וכואב שאת עוברת אבל בסופו יש תקווה לחיים אמיתיים ומאושרים.
בבקשה תאמיני בך.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י