נגיעות של אונס

יצאתי מהבית.
הלכתי שעתיים בלילה בחושך המון זמן לא יצאתי החוצה ככה
לרוקן את הראש
לאוורר שדים על חבל תליה ליבוש כפיסה.

עברתי דרך בית הספר הישן שלי.
שיפצו אותו כבר כמה פעמים מאז
כבר אין שם את העיגול
הדקורטיבי הענק של חלוקי נחל ואבנים מעוגלות וחלקות.
חלקן צבועות חלקן לא.
כשהייתי ילדה הייתי עוברת ישר עליו
במסלול חד וחותך
מרגישה את הרגל לא מצליחה להאחז
כל צעד היה מאבק

חשבתי שאם אני רק אצליח לעבור בשלום את העיגול הזה
מבלי למעוד
מבלי ליפול
מבלי שידחפו אותי
או ירביצו לי

אולי יהיה יום טוב.

אני עדיין רואה את המעגל הזה
הוא חרוט לי בנשמה
האבנים פועות לעברי מוציאות קולות
אכזריים תוקפניים שיפוטיים סלחניים רכים
כל אבן יש לה קול צליל נעימה פעימה צבע צורה סמיכות.

קשה לראות אבן קמה לתחיה.
הלכתי כדי לוודא שהן לא שם.
רק בזיכרון הנשמתי שלי.

צעדתי על המעגל היום
התנודנדתי ולא נפלתי

תודה למי שבא לעמוד מסביב לרשת אותי.
ראיתי אותכם, לכל אחד מכם יש צבעים וצורות ושלל שנויות וחליפויות רגעיות
אבל אתם צובעים לי את המעגל באוהל קרקסי.
ליצני הרצון שלי.