נגיעות של אונס

רציתי שתדע
שכואב לי.
פיזית כואב לי לשמור את הכל בפנים.
אני מרגישה משחזות שיוצאות ממני חוצות דרכן דרכי
בקוצניות בילתי מתפשרת.

חשבתי שאם אני אכתוב כאן כמה כואב לי הכאב ישכן קצת כאן ויפנה מקום לדברים נקיים יותר.
כואבים פחות. נעימות של שקט ושלווה. אבל החלל לא ריק אףפעם והוא תמיד נשאר מזופת בזוהמה.
עכשיו אני מנסה לטפס על ערמות הרפש התוכי ולהגיע לחלל נקי להגיע לפסגת הכאב המוכל ביכולת
ולצנוח עליו למנוחה רגעית

לקטוע בדימום לחבוש ולהחלים.

מדליה של מסע אשמה ארוך לצאת החוצה ולגלות רק צלקות.

עכשיו אני רוצה שתתאכזר אליי.
אני רוצה שתכה אותי. שתכאיב לי שאוכל לבכות.
תעשה לי בכי. אני רוצה שתשפיט אותי ותחדור לי לכוס
אני רוצה שתראה לי את הכאב שלך.
ושתבכה כשאתה בוצע בי את הזפת שמדביקה מבפנים חתיכות רקובות.

אני רוצה לצמוח מחדש.
לבד.
אני רוצה שתכאיב לי שאקיא ואוקיע אותך
שלא תוכל לחזור , לא דרך הפעירות המזמינה שבי.
אתה תראה חשמל זורם במפלים לבנים

לפתוח פה גדול לבלוע לסגור לסתות ושיניים מחודדות היטב.
נעילה.

הכוס שלי פתוח
רעב
מלא בשיניים אכזריות
בוא.
נראה אותך.
פשוט. לפשוט.
ערום ועריה.
צחקוק אבוד
ליקוק שפתים זימתי
צלילה שחורה נטולת נשם.
אשם.
פסק.
ספק.