לפני 18 שנים. 14 במרץ 2006 בשעה 19:19
לפעמים אנחנו מתחילם להכנס לתוך הרפש
לחפור נבירות באדמה טחוחה מנהרה שממלאת את הפה
סותמת אותו
הריסים מתמלאים בדביקות אבק כהה
עיוורון של חושך מעמיק
ושורשים שורטים של מה שלמעלה.
מתקדמת הלאה והלאה אוכלת אדמות בפריצות
כשמוצאת את הדרך לפני השטח האור שורף בי עיוורון אחר
מסתובב ומסתכל על כל הדרך שעשית
וכבר לא רואים את האור בקצה
רק חושך רופש וחי מתולע
אתה יוצא ואין קצוות
אין נקודות במרוץ
בדרך
בסוף
אין סוף
יש רק צלילות לנגיחות אויר ועיוורון
לפעמים אני מזהה טעם ברזל גופריתי
של זהב השוטים שבי.
לועסת בפריצות לאור.