נגיעות של אונס

דחיקות ופינות מרשם לפצעי לחץ
תמיד יש בחירה, תמיד אנחנו בוחרים
גם כשמרגיש שאין בחירה אנחנו בוחרים.

מה קורה כשאתה מאבד אמונה בבחירה.
בזכות הבסיסית הזו על האברים רכיבי חליפין בגוף
שלי.
שלי
שלי?

כשהאמונה מבקרת לצמיתות מדומה באיבוד.
והפינה מתמלאת בדחק בדמות קיפול עצמי.
המאוגרפת שלך שדוחסת ופוחסת אותי

אני משותקת מלהגות למד ואלף משותקת מלהגות אלף ולמד.
מנסה להתפתל מחוץ להישג האגרוף המלובן.
מנסה להתכווץ מהמגע בשקט.
אין ויתור
יש הפסקות של מנוחה הפסקות של התשה.
שוב התעוררות ומאבק אילם מולך.
משחרר וכולא אותי שוב
נצמד אליי
עולה עליי חונק לי את הגוף בכבד שלך.
מחזיק אותי בתנוחות שלא משאירות אותי

מותשת מלהלחם בך בשקט
באלף ובלמד
בלמד ובאלף
מותשת אני מרככת את העצמות
מרככת שרירים קפוצים
מרפה את האימה שאוחזת
נותנת לך את החור הכי פחות אינטימי לי
זה שנראה הכי אינטימי לך.
תתבוסס בתהפוכות הבטן והקרביים שלי
מותשת
רק רוצה שיגמר

אתה יורק לי על החור מרטיב משחיל איזו אצבע.
לא סומך עליי רגליים שלך מחזיקות את שלי
הבטן שלך נשענת בנוחות על קימור הגב המסודק שלי
מפסק לי את התחת וחודר וחודר וחודר וחודר יש לך כזה קטן
רגע של כאב אבל בכלל לא הרגשתי אותך בפנים
רק איזו תולעת חסרת שיניים תותבות שמנסה
מנסה לעשות רושם.
קטן אתה יצור קטן ויש לך עוד יותר קטן
אפסי זערורי תולעת רכרוכית מתותבת באיבוד.

החזקת לי את פרקי הידיים
השיער שלי מסך יורד על הצגה גרועה עיניים יבשות ופתוחות
כמו התחת שלי והתולעת שלך שבפנים עכשיו משתינה
ממלאת אותי במיץ שלך אין לי איך לזוז אני מותשת
ואתה כבד ומכסה אותי ומשתין
וצוחק

מתגלגל קמה מרוקנת את הטינופת מורידה מים
חוזרת למיטה אתה ישן
לא זורקת אותך החוצה גבר חצי זר של כלוב
אין לי לב הבית שלך רחוק
מאבקי ההתשה הסתיימו
אתה והתולעת שלך רכים ונוטפי מוגלתיות בוצית
במיטה שלי.
אור ראשון בקרוב, מעירה ומבקשת שתלך.
הולך, נועלת דלת, מנקה שאריות טינופת.
מקלחת רותחת ועוד קפואה.

לא מזמינה יותר "גברים" לחבק אותי בלילה.
הנה לך פצע לחץ ובחירה.