סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נגיעות של אונס

הטיפטופים המוגלתיים מתוך שלפוחית האונס שלי
לפני 18 שנים. 2 באפריל 2006 בשעה 19:43

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=17471

הלכלוך הזה הדביק הבילתי נראה שלא נותן לאור ללטף.
מכירה אותו, מקרוב.
מנסה למצוא את הדרך לחיוך לנקיון לשיחרור של הכאב ואת כל אשר עצוב.

מקווה שהנישה הזו כאן החשוכה המוארת בזרקור מכוון היטב שלך,
יעניק לך ולו מעט שקט ומקום להניח בו את כל הטמאות רפש זוהמה ולכלוך שאינו שלך כלל,
אינך מעוותת כלל. אינך.

ויש מי שיחבק את הלכלוך ובנשיפה יפזר לגלות אותך
אותך שאולי איבדת בדרך.


נגע.

----

אולי אני עוד אאמין בזה גם לגביי, שאיני מעוותת שאני אכן נקיה
שהליכלוך הוא רק דבוק בחוזקה
ושיש אנשים שרוצים לגעת ולחבק את הכנפיים שבפנים
גולם של זוהמה
אולי עוד אמצא את הילדה שבי שברחה כה עמוק
אל תוך האיבוד
מחוץ להישג ידו של הזיכרון
רק גלי מניפות סחף עוד מזכירים לי
ילדה על שפה שולה אבנים
וצחוק בודד וגמלוני.

galia​(לא בעסק) - די . זה לא משנה , באמת. היום יש כל כך הרבה אנטיביוטיקה. עזבי את זה. זה לא זיהם אותך באמת. תמצאי לך חבריי אמת. כואב לראות אותך ככה כל כך הרבה זמן.
לפני 18 שנים
anima - הכי קשה להאמין בעצמך.

הגיוני לחשוב עלייך, "חברתי לכאב" כנקיה וטהורה, אבל על עצמי? זה כבר סיפור אחר.

וזה בדיוק מה שכתבת כאן במילים יפות יותר.

מקווה שתאמיני בעצמך.
תודה על התגובה בבלוג שלי.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י