לא כואב לי כל הזמן.
אני לא מסתובבת בתחושת כאב וצער עמוק כל הזמן.
יש בי מתחם סגור של כאב שלפוחית של אונס.
אני מגיעה לכאן כדי לנקז אותה
כדי לחפור בה כשאנילא שולטת
כמו עקיצות יתוש וחוסר גירוד.
לא מחפשת את האנטי---.
לא מחפשת צדקנים ושיפוטיות
שיפקדו עליי את התרופה של דעתם.
יש תחושות שהן קולקטיב של קבוצת פגיעה.
סממנים מקובלים ומובנים.
חלק סממנים לא מקובלים על החברה גם אם פוש(ע)ים בקבוצה.
ויש סימנים אישיים כתמי כאב וצמיחה שמסמנים כמו על דלת התקדמות ורגרס.
סימני האונס שלי הם. חלק מקבוצה ושלי, פה אחד פתוח בתנועה של מילים של הוצאה.
בלי כותונת של ריסון וזריקות הרגעה כדי לשמוע את בליל השגעת שיוצאת.
כביסה תולים בחוץ, שתתנקה. שתתיבש. שתלבין באור של כדור לוהט של שרפה.
תליתי את עצמי שיראו,
ליכלוך נוטף בשובלי נקי שנשאר מול האש.
מעכלת.
תליתי.
לפני 18 שנים. 7 באפריל 2006 בשעה 14:33