נגיעות של אונס

אתה משכנע אותי שאתה רואה אותי.
אתה משכנע אותי להסתכל קצת דרכך.
מסננת של ליכלוך עיוות וזוהמה.
מסננת על ידי חיבוק חזק שתופס ולא מוכן לשחרר.
ככה אתה מרגיש לי.
קשה ליצור מילים ואותיות שיציירו בשתי אמיתות מקובעות ברוח
את הזהירה שנוצרת.

כואב לשחרר אותך. ואין דרך אחרת לחבק אותך.
יש אמיתות קטנות בי שהבושה סביבן כמו כיס אצור שמכסה בחוץ.
ניגשת להתקרבות רגשית גופנית עם גברים בילתי פנויים
מראש חיץ שירחיק שיגן. גברים שיסתפקו בעיוות שלי.
יצאתי תקופה ארוכה עם אחד האנשים הביזאריים ביותר.
נדה בים שגיונות כדי לרצות למגע. כדי לחוש פחות מעוותת,
זה לא עזר הוא גרם לי לחוש יותר. ופחות מידי.

הקוצים נשלפים החוצה.
אתה כבר מתחיל לדמם מרוב שיופים של סכין מגלחת זיפים בילתי נראים פרט לי.
לי נמאס ממני, עוד לא לך, . העולם שמשתחרר מולך. מתערמת לפנייך בפישוט גמור של קץ קיץ קוץ
צועדת הכי לאט שיודעת לזחול
להגיע אלייך בזמן הנכון
מעוותת כחשופית.
בלי מחנק שמעצב.
עצב.

מפחדת שבלי המחנק
שבלי החיץ
שבלי

יוותר העיוות אחוז היטב במסננת המתכלה.
שהחיבוק יגמר
יתפורר בקור של הק?יץ

צועדת בזחל בכחל
על משטח אינסופי וחלק.
מדממת ברטיבות צלולה ונקיה
בזמן הנכון.