נגיעות של אונס

ההבחנה החדה
בין מה שמותר לצייר
בדיו כבוש כאן
גבול ים יבשה מסתחרר לי.
מקשי המקלדת מרקדים בתוך כאב צף של ראש.
מהיר מידי ומסחרר
אני צריכה ללמוד להיות עיוורת.
לא לראות את המחול.


מישהי כתבה לי פעם שאני קול
של נשים. של פגעים.
וכעסתי שהיא תוחמת אותי באחריות כל כך כבדה.
לפעמים אני רוצה לשבת ולהיות יפה ולשתוק.
אישה אמיתית שיודעת להסתיר את כל הפגמים שברים ריסוקים
דימומים תחת סרט יפה עדין ומלאה ביופי מרגש של חותמת לאישה.

אני קוראת דיו כבוש וקשה מצומצם בחוסר נוזליות שנסחטה ממנו על דמע.
לפעמים המחול הזה מסחרר אותי בפיצולים אאפשריים
שמותירים בי סימנים
של העלמות.

לפעמים אני כל כך רואה את הפיצול הזה
אני רואה את עצמי שם
אמפטיה שקושרת בעוגן למעקה צלול וצלול
בגמיעות עבשות של יובש דמע רואה אותי נעלמת בין פיות פעורים
שנוסכים בי את משחת הצרב
הדבק לכל מענ