בתגובה ל- http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14437
דבר ראשון, תודה על האזהרה.
לא אוהבת להכנס ולקבל בעיטה במקום הרך שלי.. אבל בשילוב עם האזהרה והכתיבה הרגישה
שלום למקומות הרכים שבי.
הרצון הזה קיים בי, להגיד מאיפה הוא מגיע או למה מורכב כבר הרבה יותר.
ויש את המסקנות הברורות רק שאני לא חושבת שבמקרה הזה ההסבר הכי פשוט הוא הנכון. נושא שבגלל שהוא כל כך קרוב בראש ובהרגשה שלי לתקיפה שעברתי מלווה בהמון אשמה נוספת, בפחד ובנגיעות שמביאות לאיבוד בעבר ההוא. זה משחק מאוד עדין על הקו הזה.
אני לא באה להגיד איך צריך, רק אומרת ששימוש רק במילת הביטחון עשוי להגביל את שני הצדדים. אבל זה תלוי מאיזה מקום רוצים לממש, אני מוצאת שאצלי המקום הזה הוא מחוץ למערכת המוטיבים של יחסי השליטה שאני מקיימת. בצורה של שווים שאחד הופך ל*תוקף* והשני ל*קורבן* ושתי ההגדרות הללו הן קשות לנשיאה. מימוש כזה צועד על הסף ועל קו עדין שבין חזרה לתקיפה שבאמת חוויתי לבין עונג של החוויה הזו בסיטואציה שונה לחלוטין, שנובעת ממקום אחר לחלוטין. מכאן שיש צורך במוטיבים מגדירים אחרים.
השימוש רק במילת ביטחון המביא לעצירה מוחלטת וחדה לא מתאים לי.
אני חושבת שיש צורך במערכת מוגדרת של מילות ביטחון. שהשימוש בהם יותר קליל, עם יד קלה על ההדק. סימנים להקלה וסימנים לקושי וסימנים שיראו את הדרך הזו על הסף. כי יש שם משהו עוצמתי לשני הצדדים ומפחיד לשני הצדדים.
סיורי הכרות מסומנים עם השטח הזה עשויים לעזור לממש בסופו של דבר עד לרמה שבה יש רק מילת ביטחון אחת. אבל לשני הצדדים יש ידע, אותו ידע שמצטבר אחרי הכרות עמוקה. אותו ידע שמצטבר אחרי הכרה כשולט ונשלט בתוך היחסים. זה אותו הידע רק בהתמחות שונה.
אני עוד לא מביאה את עצמי לשם.
בי עוד יש יותר מידי אשמה וקושי והסף הזה עודנו מחובר במפרצים רחבים מידי לתקיפה. אבל באופן אישי לחלוטין, מקל עליי לדבר על הרצון הזה ולמצוא דרך לקיים אותו מבלי ליפול. כך שכל האמור לעיל נובע ממוחי הקודח ולא מניסיוני.
לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 8:58