נגיעות של אונס

השבועות האחרונים לא היו קלים.
עומס וקושי
המון תחושות מערפלות אותי.
תחושה של ריחוף אבוד.
וחוזק.

המוןן עוצמה שמנווטת מבפנים.

יש לך יומהולדת היום.
ואני מנסה לברר בתוכי אם זה נכון.
אם זה התאריך.

ונזכרת.. שלפני חמש שנים
הייתי טירונית ירוקה.
הייתי ישר אחרי התקיפה המינית.

ופתאום ההכרה נחתה בי
שזה החודש של התקיפה.

למה חודש?
כי אני מסרבת לזכור את התאריך.
ואם יכריחו אותי אני אוכל אולי לקבוע גבול של שבועיים
אבל יום?
אין לי.

אני מסרבת לחגוג לזה ימי הולדת.

אני מתחילה להרגיש שהמון מהתחושות של החודש
קשורות בו. בתקיפה. בנגיעות הללו.
פלאשבקים שתוקפים משום מקום.
חלומות וסיוטים.

ומיניות מאוד אלימה בזמן האחרון
או חוסר שלה בכלל.

ורצון עמוק להיות מוקפת
מחובקת ושקטה


זה החודש הזה שעושה בי שמות
זה הקורבן הזה שהוא רואה בי
בחודש הזה.


לקחתי החודש עוד צעד.
דיברתי עם הרופאה שלי.
ביקשתי וקיבלתי הפניה

וכתוב שם עברה תקיפה מינית לפני כ-חמש שנים.
זה לא כ- זה בדיוק.


זה הכאב המנסר אותי לחלקים
ומקשה עליי לראות את השלמה שאני.
ועדיין יש.


כי כמעט ועבר כל החודש מבלי שאשים לב
שזה החודש.

חמש שנים

מתישהו
אני אפסיק לספור.
ולא אשים לב בכלל.